כשאתה, חברי, עומד על אדמה זו
ומביט מעלה אל הרקיע הרחב.
כאשר מתפרס כל חלל—מה אתה רואה?
שמיכה שחורה ורחבה המתוחה על פני כל השמים
ועליה כאן ושם ניצוץ של אור מסתורי?
או האם אתה מבחין במרחקים כה עצומים
שמתחילים לשבר את גבול ההבנה שלך
וגורמים לך להרגיש את גודלך האמיתי?
בדממת השקט של השמים הנרחבים,
כוכבי הלכת הרחוקים נראים כמעט בהישג יד
לעומת המרחק העצום אל הכוכבים.
הסהר קרוב אליך אפילו יותר,
ובכל זאת לקח לאדם שלושה ימים מלאים להגיע
לאותו כדור קטן כל כך קרוב.
אך מה שאתה רואה כשאתה מביט מעלה אל גבהים
שאינך מסוגל אפילו להתחיל לתפוס
אינו אלא פס של כל המרחב העצום
שמעבר לידיעת המין האנושי הזה.
לכן, חברי, אני מקווה שתרגיש
את הגדולה, הרוחב והריקנות של החלל —
שהבורא שלנו יצר עבורנו כדי שנוכל
להרגיש את גדולתו ואת אהבתו העדינה
ולהשפיל ראשינו בענווה ולהשתחוות לו.
–מאת דניאל קאופמן
