אתם מלח הארץ; אך אם המלח יאבד את טעמו, במה יומלח?… –מתי 5:13.
ייתכן שישאל אדם מדוע האנאבפטיסטים, אבות הכנסייה הקדומים, כותבי תולדות הכנסייה, ובמיוחד מייסד אמונתנו (מקורה או מחברה), המשיח עצמו, נקטו גישה כה נחרצת ומוחלטת בנוגע להפרדה בין כנסייה ומדינה. מדוע כולם כאחד הטיפו, כתבו והזהירו בדרכים אחרות מפני מעורבות פוליטית מכל סוג שהוא מצד נוצרים? אולי התשובה הטובה ביותר נמצאת בהתבוננות בתוצאות התעלמותם של נוצרים מאזהרות כנות אלה, התנערותם מנאמנותם לאל והתחייבותם לממלכה ארצית פגומה וחסרת תוחלת בסופו של דבר.
המנוניטים בגרמניה מהווים פרק מסקרן במיוחד, שיש בו משום אזהרה, בתולדות הנצרות והאנאבפטיזם—לא רק בגלל קרבתם היחסית לזמננו—אלא גם משום מסירותם הכמעט מוחלטת למנהיג ולסדר יום ארציים. מה הוביל אותם לעמדה כה רחוקה מדרכו של המשיח? הבנה אמיתית של סיפורם חייבת, באופן טבעי, להתחיל בראשית דרכם.
המנוניטים של גרמניה במאה ה-20 היו צאצאי הקבוצות האנאבפטיסטיות הראשונות, אך שלא כמו אבותינו, הם נשארו בעולם הישן במקום להגר לעולם החדש. שם, מספר גורמים הובילו אותם למעמד ייחודי באירועי העולם, מעמד שעתיד היה להעמיד את חוסנם במבחן על הבמה העולמית.
ראשית המאה העשרים הביאה את מלחמת העולם הראשונה, שהסתיימה בתבוסת גרמניה ובעלות בריתה. חוזי השלום שלאחריה תוכננו להשפיל ולרסק את גרמניה, הטילו עליה חוב מלחמה כמעט בלתי ניתן לתשלום והגבילו את זכותה לבנות צבא. העם הגרמני, באופן לא מפתיע, נטר טינה על העלבון הזה שנוסף לפגיעה שבתבוסה במלחמה. טינה זו הלכה והחריפה, ועד מהרה התבטאה בתנועות לאומניות, שהבולטת בהן הייתה מפלגת הפועלים הגרמנית הלאומית-סוציאליסטית (או המפלגה הנאצית). המפלגה נוסדה ב-1919, והיטלר היה בין חבריה הראשונים. הוא נטל במהירות את הנהגת המפלגה ומשך אליו תומכים באמצעות רטוריקה של ״אנחנו נגדם״ ומנהיגות חזקה.
צמיחת המפלגה הייתה מועטה בעשור שאחרי הקמתה. בתקופה זו המשיך היטלר לעצב את הנאצים לפי רצונו. שנאה לרוב הקבוצות שאינן גרמניות (אריות) הפכה לנושא מרכזי במפלגה, לצד סלידה אלימה מהקומוניזם. עם זאת, המפלגה לא הייתה גדולה דיה להיות יותר מקול שולי, וייצגה רק חלק קטן מהבוחרים הגרמנים.
אולם חוסר החשיבות הזה לא נמשך זמן רב. השפל הגדול היה הזרז לעליית הנאצים לשלטון. כשהשוק העולמי קרס, יותר מ-2 מיליון גרמנים איבדו את עבודתם. כמובטלים, הם התלכדו סביב ההנהגה הכריזמטית שהבטיחה לתת להם עבודה, להעניק להם כוח, ״להפוך את גרמניה לגדולה שוב״. היטלר פעל במהירות וצירף המונים לשורות תומכיו.
אלפי החברים החדשים במפלגה הנאצית אפשרו לה להתמודד ברצינות בבחירות מקומיות רבות, ובפרלמנט של גרמניה הצליחו הנאצים לשלוט במספר מספיק של קולות כדי להשפיע על קביעת המדיניות. בטווח הארוך כוחם הפוליטי הביא את היטלר לתפקיד ראש הממשלה. לאחר שהבטיח לעצמו את התפקיד הזה, הוא המשיך והפיל את הממשלה הגרמנית, וביסס את מעמדו ואת מעמד מפלגתו כשליטים הבלתי מעורערים של גרמניה.
מדוע איש כזה ותנועה כזו משכו את תשומת לבה ואת הערצתה של כנסייה שהצהירה על רבות מן האמונות שבהן גם אנו מחזיקים? אהבת אויבינו, הפרדה מהעולם ואי-התנגדות לא נראו תואמות את המסר של הנאצים. התשובה, כמו במקרה של רוב הכנסיות שנסוגו מאמונתן, מתוארת בצורה הטובה ביותר כתהליך המתרחש בצעדים קטנים ולאורך זמן.
ב-1929 משכו המנוניטים את תשומת לבן של גרמניה ושל המפלגה הנאצית שהתרחבה במהירות. 13,000 פליטים מנוניטים מרוסיה נהרו למוסקבה בחיפוש אחר דרך לצאת מן המדינה שבשלטון הקומוניסטים. הנאצים ניצלו את המצב והשתמשו במנוניטים כראיה לכאורה לכך שהארים (עמים ממוצא גרמני, כגון המנוניטים) מנוצלים שלא בצדק בידי שאר העולם. תדמית זו קודמה בידי מחלקות התעמולה הממלכתיות, שהפיצו כתבים, עלונים ואפילו שני סרטים פופולריים ביותר, שתיארו את המנוניטים כגרמנים חזקים ונמרצים הנאבקים באומץ בדיכוי הבלתי צודק מצד הקומוניסטים הרוסים. מאמצים אלה העניקו לפליטים תשומת לב כלל-ארצית, שהובילה בהמשך לקבלתם לגרמניה.
בעוד שמנוניטים רבים נכנסו לגרמניה כפליטים ובדרכים אחרות, היו בה גם קהילות מבוססות ומשגשגות שאנשי התעמולה הנאצים העניקו להן את אותה תדמית פטריוטית חדשה. למרבה הצער, כנסיות אלה קיבלו בברכה את תשומת הלב הנאצית, ואף הרחיקו לכת ושלחו להיטלר מכתב שבו הודו לו על היותו ״מושיע העמים הגרמניים״ והתחייבו לתמוך בממשלתו. ראוי לציין שהיטלר, אדם שהיה עסוק מאוד בניהול מעצמה עולמית מתהווה, השיב באופן אישי למכתב זה בתזכיר שבו הודה לכנסיות על תמיכתן והביע רצון לשיתוף פעולה נוסף לתועלת הנאצים והמנוניטים גם יחד. הכנסייה נחלשה עוד יותר במסגרת היחסים הללו, שנראו מועילים לכאורה.
מקרה מזעזע במיוחד של מעורבות פוליטית מנוניטית התרחש בכנסיות בדנציג ובסביבתה. דנציג והאזור הכפרי שסביבה היו במשך זמן רב חלק מהאימפריה הגרמנית, עד תום מלחמת העולם הראשונה, כאשר האזור הופרד מגרמניה והפך למעשה לאזור חיץ בין גרמניה לפולין. ב-1939 עשה היטלר את אחד ממהלכיו הראשונים נגד אירופה כשסיפח את דנציג, שבה הנאצים ביססו את השפעת מפלגתם במשך רוב שנות ה-30. המנוניטים באזור, שהיו גרמנים רק דור אחד קודם לכן, קיבלו בברכה את מקומם החדש בגרמניה של העתיד ונעשו מעורבים כמעט בכל דרג של המפלגה הנאצית. אוטו אנדרס הפך לנאצי השני בדרגתו באזור דנציג, ועשרות מתוך 6,000 המאמינים בקהילות הסובבות הצטרפו לארגונים נאציים שונים. הגברים השתתפו לעיתים קרובות בארגונים הצבאיים למחצה SA ו-SS, ואילו נשותיהם ובנותיהם השתתפו בקבוצות נשים מקבילות. הכנסיות התמלאו בנאצים פעילים, ואף הרחיקו לכת וקיבלו אותם להנהגת הכנסייה. בשלב מסוים חמש מתוך שבע הכנסיות המקומיות הונהגו בידי חברי מפלגה פעילים.
מלחמת העולם השנייה הייתה הצעד הסופי בהשתלבות המנוניטים עם הנאצים. מחנה הריכוז הגרמני שטוטהוף סיפק כוח עבודה של עבדים לעסקים מנוניטיים רבים. כנסיות מנוניטיות ארגנו מאמצי מלחמה, כולל גיוס צעיריהן לשירות בצבא הגרמני. במקרה מעוות במיוחד, רופא מנוניטי, יוהאן קלסן, היה אחראי אישית למותם של יותר ממאה ילדים עם מוגבלויות.
אולי הפרק המדאיג ביותר בסיפור העגום הזה של נסיגה מן האמונה התרחש לאחר המלחמה. הנהגת המנוניטים, שהכירה במידה מסוימת בתהומות הנוראים שאליהם נפלו והבינה שהצדק עתיד להיעשות במשפטי נירנברג, התנערה למעשה מן האשמה. מנהיגיה פנו לאחיהם המנוניטים מעבר לאוקיינוס ושכנעו אותם בחפותם, תוך עיוות תיאור מעורבותם במשטר הנאצי כדי להציג את עצמם כקורבנות. המנוניטים האמריקאים סייעו לאנשים אלה, שהיו כעת לפליטים, בדרכים רבות, סיפקו להם עזרה מכל סוג ובסופו של דבר מנעו מרובם לעמוד בפני עונשי מאסר אפשריים או גזרי דין מוות. הכנסיות הגרמניות ששרדו התפרקו לבסוף או היגרו ליבשות אמריקה.
אם קבוצה שהחזיקה במקור באמונות זהות לשלנו יכלה לסטות עד כדי רצח ילדים ועבודת עבדים, יש לשאול: ״האם אנו רואים את איוולתם כפי שהייתה באמת?״ מדוע כנסיות דנציג נענו לפניותיה של תנועה שבמבט לאחור ברור שלא תאמה את כתבי הקודש ולא שיקפה את דרכו של המשיח?
מקור נפילתם היה פשוט להפתיע. המנוניטים של גרמניה שכחו מי הוא שליטם האמיתי. שום ממלכה ארצית הנתונה במלחמה אינה סובלת נאמנות לאויב, וגם מלכות השמיים אינה סובלת זאת. הגאווה בממלכתם הארצית והרדיפה אחר יוקרה וכוח הובילו כולן לסוף שניתן היה לצפותו. המלח שלהם איבד את מליחותו, והם הושלכו החוצה ונרמסו ברגליים. זהו סיפור אזהרה על הסכנות שבהירתמות הכנסייה עם העולם לעול שאינו שווה.
מקור:
anabaptisthistorians.org/2018/02/07mennonites-and-the-holocaust-an-introduction
