המזמור הזה נחשב בדרך כלל לאחד המזמורים האהובים ביותר שנכתבו בשלהי המאה ה־19. כתיבתו של טקסט מעמיק ובנוי להפליא זה מרשימה עוד יותר כשמביאים בחשבון שמחברו היה כמעט עיוור לחלוטין, ושהוא מתאר את כתיבת המזמור כ״פרי סבל נפשי רב״ וכ״העבודה המהירה ביותר שעשיתי אי־פעם בחיי״.
ג'ורג' מת'יסון נולד בגלזגו שבסקוטלנד ב־27 במרץ 1842. בילדותו ראה רק חלקית, ולאחר שנכנס לאוניברסיטת גלזגו המשיכה ראייתו להידרדר במהירות. למעט ״רגעים של ראייה מעורפלת״, הוא היה עיוור לחלוטין עד גיל 18. העיוורון נראה כטרגדיה, שכן הוא היה תלמיד נלהב ותאב דעת, אך הוא גרם לו לבטוח באדון וחיזק את התהלכותו עם האל.
הוא נכנס לאוניברסיטה בגיל הצעיר 15 וסיים את לימודיו בהצטיינות יתרה ב־1861, בגיל 19. הוא היה תלמיד מבריק, ואף הקדיש ארבע שנים נוספות לאחר סיום לימודיו ללימודי תאולוגיה, וכל אותה העת נותר רווק. לאחר סיום לימודיו נעשה תלוי לחלוטין באחרים, והסתמך רבות על שתי אחיותיו, שהיו מסורות כל כך עד שלמדו לטינית, יוונית ועברית, משום שחשבו שהדבר עשוי לעזור לו בלימודיו התאולוגיים. אחת מהן המשיכה להיות שותפתו הנאמנה ומסייעתו לאורך כל חייו, וסייעה לו בייעודו כרועה קהילה ובתפקידים אחרים בשירות הכנסייה.
לאחר שסיים את לימודי התאולוגיה נעשה עוזרו של רועה הקהילה הנודע ד״ר מקדאף, שבכנסייתו, שמנתה אלפי חברים, גדל. אולם זמן קצר לאחר מכן נבחר לכהן כרועה קהילה בכנסיית סקוטלנד בעיירת הנמל ונופש הקיץ אינלן. שם נשאר שמונה־עשרה שנים. משפחות רבות הגיעו לבלות שם את הקיץ בעיקר כדי לשאוב השראה מדרשותיו.
בכל פעם שדרש, כתבי הקודש היו פתוחים לפניו כשעמד בדוכן הדרשן, ולבני הקהילה נראה שהוא קורא מתוכם. במהלך הדרשות הביטו עיניו היישר אל הקהילה, ורבים יצאו מבלי לדעת כלל שזה עתה הקשיבו לדרשן עיוור. בתקופה זו נהג ללמוד בעל פה את דרשותיו, וכן את הקטעים מכתבי הקודש שבהם השתמש בדרשותיו. זיכרונו היה חד כל כך שאם מישהו קרא באוזניו פעמיים אחת מדרשותיו המוכנות, או כל דבר אחר שרצה ללמוד בעל פה, יכול היה מאותו רגע לחזור על הדברים במדויק. אולם ביום ראשון אחד, לאחר שנהג כך במשך 12 שנים, באמצע דרשה רבת־עוצמה כשל זיכרונו לחלוטין, והנושא שעליו דרש נעלם ממוחו. הוא התיישב וביקש שישירו מזמור, ולאחר השירה סיפר לקהל בשלווה מוחלטת מה קרה. לאחר מכן נעמד, הציג קטע חדש מכתבי הקודש ונשא דרשה מאולתרת רבת־עוצמה. אחרי התנסות זו כתב ג'ורג' רק מעט מדרשותיו, ולבסוף הכין רק ראשי פרקים שעל פיהם דרש.
כהונתו האחרונה של ד״ר מת'יסון כרועה קהילה החלה ב־1886, בגיל 44, כשמונה לרועה הקהילה בכנסיית סנט ברנרד הגדולה באדינבורו, שם משכו דרשותיו הרהוטות בהתמדה המונים לאספות התפילה. שם נשאר 13 שנים, וכנסייתו גדלה מ־1,494 חברים ל־1,703 בחמש השנים הראשונות. הוא המשיך להטיף בנאמנות את הבשורה, נודע כאחד הדרשנים ורועי הקהילה הבולטים בסקוטלנד, וזכה להערכה רבה באדינבורו, שבה התגורר.
הועלו השערות רבות בנוגע לסיבת המצוקה הנפשית שהניעה את המחבר לכתוב את הטקסט הזה. לפי סיפור נפוץ מאוד, שמעולם לא אומת, הטקסט נבע מהניסיון הקשה שעבר מת'יסון לאחר שארוסתו עזבה אותו זמן קצר לפני נישואיהם, כשנודע לה שהוא עומד להתעוור לחלוטין. אף שאין תיעוד המאמת סיפור זה, יש במזמור רמזים משמעותיים רבים המשקפים לב עצוב, כגון ״הלפיד המרצד״ ו״קרן האור השאולה״ בבית השני, ההתחקות אחר ״הקשת מבעד לגשם״ בבית השלישי, וכן ה״צלב״ בבית האחרון.
למרבה המזל, ד״ר מת'יסון אכן סיפר על כתיבת המזמור:
״המזמור שלי נכתב בבית רועה הקהילה באינלן בערב 6 ביוני 1882. הייתי אז לבדי. היה זה יום חתונתה של אחותי, ושאר בני המשפחה נשארו ללון בגלזגו. קרה לי דבר שהיה ידוע רק לי וגרם לי לסבל נפשי קשה ביותר. המזמור היה פרי הסבל הזה והיה העבודה המהירה ביותר שעשיתי אי־פעם בחיי. הייתה זו השראה אמיתית; הרגשתי שהוא הוכתב לי בידי קול פנימי כלשהו, יותר משחיברתי אותו בעצמי. אני בטוח למדי שהיצירה כולה הושלמה בחמש דקות, ובטוח באותה מידה שמעולם לא ערכתי בה שום שינוי או תיקון. אין לי כישרון טבעי למקצב. כל שאר השירים שכתבתי אי־פעם הם תוצרים של מלאכת כתיבה; זה בא כמו שחר ממרומים. מעולם לא הצלחתי לשוב ולהגיע לאותה להט בשירה.״
המזמור הופיע לראשונה בכתב העת החודשי של כנסיית סקוטלנד, Life and Work, בינואר 1883. הלחן חובר כעבור שנה בידי אלברט ל. פיס, נגן עוגב סקוטי בולט בתקופתו, שהתבקש לחבר לחן במיוחד לטקסט של מת'יסון.
כך תיאר פיס עצמו את כתיבת הלחן היפה הזה: ״לאחר שקראתי אותו בקפידה, כתבתי את המוזיקה ברצף אחד, ואפשר לומר שהדיו של התו הראשון בקושי יבשה כשסיימתי את הלחן.״ מקור שמה של המנגינה, St. Margaret, אינו ידוע, מלבד העובדה שזהו שם שזוכה לכבוד רב בסקוטלנד, בוודאי בזכות מרגרט, מלכת סקוטלנד האהובה.
שנותיו האחרונות של מת'יסון, מגיל 57 ועד מותו בגיל 64, הוקדשו לכתיבת כמה מהכתבים הרוחניים לטיפוח האמונה המשובחים ביותר בשפה האנגלית, ובהם Moments on the Mount, Voice of the Spirit ו־Rests by the River. אף שזהו המזמור היחיד שלו המופיע ברוב ספרי המזמורים, הוא כתב עוד כמה מזמורים יפים, ובהם ״עשה אותי לשבוי, אדון״ ו״אז אהיה חופשי״.
ארבע המילים המרכזיות ב״הו אהבה, שלא תרפה ממני״ הן: אהבה, אור, שמחה וצלב. מילים אלה תוארו כמענה שלם לכל מאמין שחייו מסורים לחלוטין לרצון האל. ייתכן שיידרשו לאדם כל שארית חייו כדי לגלות במלואה את המשמעות האישית של ארבעת הביטויים האלה.
מקורות:
101 Hymn Stories
Treasury of Hymn Stories
מחבר -George Matheson, 1842 – 1906
מלחין -Albert L. Peace, 1844 – 1912
