רבים מאיתנו, בצעירותנו, פינטזנו על נישואים אידיאליים. דמיינו את עצמנו נשואים למישהו שאוהב אותנו ללא תנאי ושמוכן בשמחה לקבל כל מוזרות שלנו. באיגרת אל האפסים ה׳:22–33 אנו מוצאים נישואים כאלה ממש. כאן משווה השליח פאולוס את מערכת היחסים בין הבעל לאישה למערכת היחסים האינטימית בין ישוע המשיח לכלתו, הכנסייה. הוא עובר בקלות רבה כל כך מן היחסים בין בעל לאישה אל היחסים בין המשיח לכלתו, עד שאנו נותרים תוהים מה היה מוקד תשומת לבו העיקרי. בפסוק 22 הוא מצווה על הנשים: …היכנעו כל אחת לבעלה, כמו לאדון. ואז בפסוק 25 הוא מצווה על הבעלים: …אהבו את נשיכם, כשם שגם המשיח אהב את הקהילה….
פאולוס מסכם את הקטע באומרו: גדול הסוד הזה, ואני אומר זאת על המשיח ועל הקהילה. –אפס׳ ה׳:32. ההקבלה המובהקת הזאת גורמת לנו להאמין שנישואים נועדו לשקף במלואם את מערכת היחסים העזה ומלאת ההקרבה העצמית שהמשיח הפגין כאשר הבטיח לעצמו כלה. הדימוי הזה עוצמתי כל כך, שאיננו יכולים אלא להאמין שמאז הבריאה תכנן אלוהים את הנישואים כך שישקפו את אהבתו הנלהבת אלינו.
פאולוס כתב: הבעלים, אהבו את נשיכם, כשם שגם המשיח אהב את הקהילה ומסר את עצמו בעדה; –אפס׳ ה׳:25. כשאנו מתבוננים בחייו של ישוע במהלך שהותו הקצרה כאן עלי אדמות, איננו רואים דבר מלבד הקרבה עצמית למען הזולת. אין ולו שמץ של דאגה לאינטרס אישי. דווקא מסירת חייו חסרת האנוכיות היא שהופכת את הבשורה למושכת כל כך בעוצמה בעיני רבים.
בב׳ קור׳ ה׳:14 כתב פאולוס: כי אהבת המשיח כופה עלינו…. זהו טבעה של הבשורה. אהבתו הגדולה של המשיח אלינו מניעה אותנו לאהוב אותו בתגובה. אהבה הדדית זו מביאה לחיים של שירות מסור, שאנו מכנים לפעמים ציות. אם אתה, כבעל, רוצה שתהיה לך אישה שתשמח לשרת אותך במסירות, למד לאהוב כפי שהמשיח אהב.
I. המשיח אהב ב״אהבה מקריבה״
הפרק השני באיגרת אל הפיליפים מכונה לפעמים ״הקנוזיס הגדול״ של המשיח. המילה היוונית kenoo, המופיעה בפסוק 7 (אלא שרוקן את עצמו), פירושה ״לרוקן״. בבואו אל העולם, הניח ישוע בצד את מעמדו לצד האב ונכנס לחיים על פני כדור הארץ דרך התעברות מפוקפקת (מנקודת מבט אנושית), כבן לאישה צעירה, בתולה, ענייה וצנועה. זה היה המעמד שאימץ לעצמו. הוא בחר להזדהות עם האנושות הנפולה, אף שהייתה לו כל הזכות לטעון לשוויון עם אלוהים.
בגן גת שמנים הפגין ישוע ״אהבה מקריבה״ כאשר …התפלל לאמור: אבי, אם אפשר הדבר, העבר נא ממני את הכוס הזאת; אך לא כרצוני אני, כי אם כרצונך אתה. –מתי כ״ו:39. בחייו ובמותו המקריב הראה לנו שאפשר למצוא אינטימיות במערכת יחסים רק כשאנו מאבדים את עצמנו בתוכה. הרעה הגדולה של ימינו היא אהבה עצמית והתעסקות עצמית. פאולוס כתב לטימותיאוס: …באחרית הימים יבואו זמנים קשים. כי יהיו האנשים אוהבי עצמם… –ב׳ טימ׳ ג׳:1–2
אנו רואים את הנבואה הזאת מתגשמת עם הופעת הרשתות החברתיות. אף שהן מתיימרות להיות במה המאפשרת לאנשים ליצור קשר, למעשה הן במה לקידום העצמי. האובססיה הזאת לעצמי היא ״מסוכנת״, משום שהיא פועלת נגד אינטימיות במערכות יחסים ועלולה להיות הרסנית בנישואים. אינטימיות בנישואים תלויה בכך ששני אנשים יהיו מוכנים לוותר על זהותם האישית ולאמץ זהות זוגית חדשה.
II. המשיח אהב ב״אהבה נאמנה״
לפני חג הפסח, כאשר ידע ישוע כי באה שעתו לעבור מן העולם הזה אל האב, לאחר שאהב את שלו אשר בעולם, אהב אותם עד תום. –יוח׳ י״ג:1. המשיח הפגין אהבה נאמנה, גם לנוכח דחייה. יוחנן כתב: הוא בא אל שלו, והם אשר לו לא קיבלוהו. –יוח׳ א׳:11
מתי כתב: כל זאת אירע כדי שיתקיימו דברי הנביאים. אז עזבו אותו כל התלמידים וברחו. –מתי כ״ו:56. לא קשה לאהוב את מי שאוהבים אותנו בתמורה. ישוע אמר שגם גובי המסים עושים זאת. ישוע הראה אהבה לשונאיו, לבוגדיו, למכחישיו, ואף התפלל בעד מי שצלבו אותו. אהבתו נשענה על מחויבות לברית. הוא היה …השה הטבוח מאז היווסד תבל. –ההת׳ י״ג:8. הוא לא הניח לדבר להניא אותו מתכליתו הנצחית.
החברה שלנו איבדה את ההבנה של ברית; לכן יש לנו כל כך הרבה נישואים שהתפרקו. אפילו כנסיות רבות הדוגלות ב״תאולוגיית הברית״ בכל הנוגע לישועה אינן מיישמות את אותם עקרונות ברית גם על נישואים. מלאכי מציין בבירור שהנישואים הם ברית: …והיא בת זוגך ואשת בריתך. –מלא׳ ב׳:14. אהבה בריתית מקראית היא אהבה המתמידה בין אם משיבים לה ובין אם לאו.
הגילוי הדרמטי ביותר של אהבת הברית נמצא בנביאים. המסר העיקרי של הנביאים הוא של האוהב הנלהב, ״אלוהים״, הקורא לאשתו הבוגדנית, ״ישראל״, לשוב אליו: …שובו, שובו מדרכיכם הרעות; ולמה תמותו, בית ישראל? –יח׳ ל״ג:11. ישעיהו כתב: דרשו את יהוה בהימצאו, קראוהו בהיותו קרוב. יעזוב רשע דרכו ואיש און מחשבותיו, וישוב אל יהוה וירחמהו, ואל אלוהינו כי ירבה לסלוח. –יש׳ נ״ה:6–7
אף שישראל מרדה באדון שוב ושוב, אנו רואים שאהבת אלוהים אליה נותרה קבועה וללא שינוי. אלוהים היה נאמן להבטחת הברית שלו אף שכלתו כרעה ברך לפני מזבחות אליליים. איכות זו של אהבת ברית נאמנה היא שהביאה לבואו של גואל. אלוהים נתן הבטחה בגן עדן: ואיבה אשית בינך ובין האישה, ובין זרעך ובין זרעה; הוא ישופך ראש, ואתה תשופנו עקב. –בר׳ ג׳:15. הבטחה זו התגשמה במשיח כארבעת אלפים שנה לאחר מכן.
ביום חתונתנו אנו מבטיחים לאהוב ״עד שהמוות יפריד בינינו״. זו הבטחה הניתנת מתוך אמונה. איש אינו יכול לדעת ביום חתונתו מה יעלה לו לקיים את ההבטחה במשך חיים שלמים. המחיר אינו רלוונטי למחויבות כאשר יש אהבה מתמשכת ונצחית, ששורשיה בנאמנותו הנצחית של אלוהים, שהוא עדנו.
III. אהבת המשיח חיבקה את הסבל
אחד ממאפייני הדור המרוכז בעצמו הוא הרעיון שלא אמור להיות עליי לסבול במערכת יחסים. זהו פרי החברה הנהנתנית שלנו, הרודפת אחר הנאות. הרעיון הזה חודר לתרבות האנבפטיסטית שלנו ככל שאנו נעשים אמידים יותר והגבולות המפרידים בינינו לבין העולם מיטשטשים יותר ויותר. התוצאה של הלך הרוח הזה היא שצעירים נכנסים לנישואים וחושבים: ״בן או בת הזוג שלי ישרתו אותי, ואני אוכל לחיות כמו נסיך או נסיכה״.
אמונתנו ומורשתנו האנבפטיסטיות נשמרו עד ימינו בזכות גברים ונשים שהבינו שמערכת יחסים עם המשיח כרוכה בנשיאת הצלב. סיפורים רבים מספרים על משפחות שעזבו את מולדתן ואת כל רכושן למען הבשורה.
רעיון ההשלמה עם הסבל בתוך מערכת יחסים נלמד בבירור באיגרת פטרוס. פטרוס כתב לקהילה שהתמודדה עם אש הרדיפות המשתוללת. הוא עודד אותם לשקול את דוגמתו של המשיח, שסבל למען מטרה שאינה קשורה לעצמם. ובכן, מכיוון שהמשיח סבל בבשר בעדנו, התחמשו גם אתם באותה מחשבה… –א׳ פטר׳ ד׳:1. בפרק ב׳ כותב פטרוס: כי דבר ראוי לשבח הוא, אם אדם נושא צער וסובל שלא בצדק מתוך מצפון לאלוהים. –א׳ פטר׳ ב׳:19. כמה פסוקים לאחר מכן הוא אומר: לזאת נקראתם, שהרי גם המשיח סבל בעדכם והניח לכם מופת כדי שתלכו בעקבותיו. –א׳ פטר׳ ב׳:21.
לאחר שקרא לנו בפרק ב׳ להיות מוכנים ללכת בעקבות דוגמת הסבל של המשיח, עובר פטרוס לפרק ג׳ ואומר: כן גם אתן, הנשים, היכנעו לבעליכן, כדי שאם יש מהם שאינם מצייתים לדבר, ייקנו בלי דבר, על ידי התנהגות הנשים, כאשר יראו את התנהגותכן הטהורה ביראה. –א׳ פטר׳ ג׳:1–2. בקרב נוצרים בכל הדורות ראו בסבל למען עשיית הטוב כבוד גדול. רק בשנים האחרונות החלו לראות בסבל למען עשיית הטוב ״התעללות״. יש לפחות שלושה כוחות המעצבים את הבנתנו את הסבל בכיוון שלילי.
1. חברה אנוכית הרודפת הנאות
אחד מהם כבר תואר לעיל: החברה הנהנתנית (התמסרות להנאות כדרך חיים) שבה אנו חיים.
2. בשורת הבריאות, העושר והשגשוג
גורם שני הוא בשורת הבריאות, העושר והשגשוג של כנסיות אוונגליקליות רבות. משתמע ממנה שאם נבחר ללכת בעקבות המשיח, חיינו יהיו מלאים בשפע של בריאות גופנית ורווחה חומרית. הבנה זו מבוססת על ההבטחות שניתנו לישראל הקדומה בברית הישנה בדבר ארץ זבת חלב ודבש. אנו מאמינים שההבטחה הזאת מתגשמת בעידן הקהילה בחיים השופעים את פרי הרוח: אהבה, שמחה, שלום וכן הלאה. ייתכן שהפירות האלה ישגשגו בתוך הסבל. למעשה, כאשר אחרים רואים פרי בתוך סבלו של אדם אחר, הוא בולט ומוערך יותר מכול.
3. התנועה הפמיניסטית
ההשפעה השלישית המעצבת כיום את נקודת מבטנו על הסבל באה מן התנועה הפמיניסטית, המכריזה באומץ שאף אישה אינה צריכה לסבול או לחוות מחסור כלשהו במסגרת הנישואים. לכן אנו חיים בחברה שבה נשים מנהלות קריירה משלהן, משתכרות משכורת משלהן ומחזיקות חשבון בנק משלהן. עד כמה שונה הדבר מעדותן של נשים מאמינות כמו שרה, אשר …שמעה בקול אברהם וקראה לו אדון; ואתן בנותיה, אם תיטיבו לעשות ולא תפחדו מפחד כלשהו. –א׳ פטר׳ ג׳:6
המשיח הוא שיזם את הסבל למען מערכת היחסים, ואלפי נוצרים נאמנים הלכו בעקבותיו לאורך עידן הקהילה. דברי השליח פטרוס ועדותם של נוצרים נאמנים מאתגרים אותנו לקבל את הסבל כאות לאמיתות אמונתנו.
IV. המשיח אהב באהבה מקדשת
תוכניתו של אלוהים בבריאתנו הייתה שנהיה קדושים כמותו, כדי שנוכל לחוות עמו אחווה אינטימית. אך האנושות מרדה באלוהים, ולכן הוא הבטיח גואל. בינתיים הוא הנהיג תוכנית חלופית שנועדה למנוע מן האנושות להשמיד את עצמה, והיא ״התורה״.
אולם מעולם לא הייתה כוונתו של אלוהים שמערכת היחסים שלנו עמו תונהג על פי חוק. הוא רוצה מערכת יחסים של אהבה איתנו, ולכן שלח אלינו את בנו והציף אותנו באהבתו. כעת אנו משיבים לו אהבה, לא מתוך פחד מעונש, אלא כתגובה של אהבה לאהבתו הכופה עלינו. רעיון זה מנוסח בבירור הרב ביותר באיגרת אל הרומים: כי מה שהתורה לא יכלה לעשות, מפני שהבשר החליש אותה [מוגבלת למה שאפשר להשיג בבשר], עשה אלוהים: הוא שלח את בנו בדמות בשר החטא ובעד החטא, והרשיע את החטא בבשר [מילא את דרישותיה הצודקות של התורה], כדי שצדקת התורה [מילויה המלא והשלם של התורה] תתקיים בנו, ההולכים לא על פי הבשר כי אם על פי הרוח. –רומ׳ ח׳:3–4
ישוע השיג באמצעות אהבה את מה שלעולם לא היה אפשר להשיג באמצעות דרישותיו הנוקשות של חוק עונשין. הוא הציב רף גבוה יותר לצדקה. כי אני אומר לכם, אם לא תהיה צדקתכם מרובה מצדקת הסופרים והפרושים, לא תיכנסו למלכות השמים. –מתי ה׳:20. הוא הראה לנו כיצד לחיות וכיצד לאהוב. מותו המקריב סיפק את דרישות העונש של התורה. באמצעות תחייתו, עלייתו לשמים ושפיכת רוח הקודש הוא העניק למאמינים כוח לחיות ולאהוב כפי שהוא חי ואהב.
פאולוס קורא לנו לקיים את היחסים בנישואים באותו אופן: הבעלים, אהבו את נשיכם, כשם שגם המשיח אהב את הקהילה ומסר את עצמו בעדה, כדי לקדשה ולטהרה ברחיצת מים בדבר, ולהעמידה לפניו כקהילה מפוארת, שאין בה כתם או קמט או כיוצא באלה, אלא שתהיה קדושה וללא דופי. –אפס׳ ה׳:27. ישוע בא לעולם כדי להשיג לעצמו כלה. היא לא הייתה כלה יפה וזוהרת שחיכתה בכיליון עיניים לבואו. החטא השחית אותה והיא חיה במרד נגדו: הוא בא אל שלו, והם אשר לו לא קיבלוהו. –יוח׳ א׳:11. באמצעות אהבתו הסבלנית והמתמדת הוא הפך את כלתו לכלה מפוארת וזוהרת, העומדת נרגשת מולו ועובדת אותו ומעריצה אותו בשמחה.
האם יש כתמים וקמטים באשתך? האם יש גישות מסוימות שהיית רוצה לשנות? או שמא פחדים וחוסר ביטחון מגבילים את חירותה ואת שמחתה? אתה יכול לדרוש ממנה להשתנות ולנזוף בה על שאינה עומדת בציפיותיך. גישה כזאת תהיה דומה לגישת התורה. היא רק תבליט את מגבלותיה ותגביר את חרדותיה. לחלופין, תוכל לאהוב אותה למרות כתמיה וקמטיה. במילות חמלה ועידוד תוכל לעודד אותה להתגבר על פחדיה, כשם שהמשיח מקדש את כלתו בדברו. ישוע הראה שאהבה יכולה להשיג את מה שדרישות קשות לעולם אינן יכולות להשיג. פאולוס לימד שזהו עיקרון יסודי בנישואים. הנישואים נועדו להיות מערכת יחסים שהכוח המניע בה הוא אהבה.
V. הסוד הגדול
פאולוס סיים את דיונו בנישואים באומרו: גדול הסוד הזה, ואני אומר זאת על המשיח ועל הקהילה. –אפס׳ ה׳:32. בלשון המקרא, סוד אינו דבר שאי אפשר להבין, אלא דבר שרק מי שמקבלים את האמת ומחבקים אותה באמונה יכולים להבין. הוא מתגלה לנוצרים כנים ומוסתר מאחרים.
כמאמינים בישוע, זכינו להבין נקודת מבט על נישואים שרבים אינם מסוגלים אפילו להתחיל לתפוס: שאהבה מקריבה פותחת את הדלת לאינטימיות, שאהבת ברית היא המפתח להגשמה לאורך כל החיים, שנכונותנו לסבול למען מערכת היחסים מוכיחה את אמיתות אהבתנו, ולבסוף, שהדרך היעילה ביותר לזרז שינוי בבן או בת זוגנו היא אהבה ללא תנאי.
עקרונות אלה הוכיחו את עצמם לאורך זמן ומבוססים על המקרא. הם יסודיים לבשורה ומהווים חלק בסיסי מן התאולוגיה האנבפטיסטית שלנו, המבוססת על מלכות אלוהים. כאשר מיישמים אותם בנאמנות, הם יחוללו שינוי בכל נישואים.
