אויב או בן ברית?

אלוהים מסר את ארץ כנען לידי בני ישראל. התנאי היחיד להישארותם בארץ היה ציות. אני אומר „התנאי היחיד”, אבל התנאי האחד הזה כלל את כל חייהם. הוא נגע למטרותיהם, לשאיפותיהם ולחלומותיהם.

אלוהים הבטיח ניצחון על האויבים. הוא אף הבטיח לגרש את האויב באמצעות צרעות, אם בני ישראל רק יהיו נאמנים לחלקם בברית (דברים 7:20).

יהושע, איש האלוהים הדגול, מת. מלאכתו הושלמה. הוא היה נאמן. הוא הוביל את החבורה הלא־מאורגנת הזאת, את בניהם ובנותיהם של עבדים, אל הקרב. הוא הפך אותם ללוחמים קשוחים ומנוסים. הוא היה שם כדמות חזקה שאפשר להישען עליה כשנעשה קשה. עכשיו הוא איננו.

יהושע איננו, אבל המלאכה לא הושלמה. עדיין היו אויבים סביבם. האנשים שאלוהים ציווה לגרש עדיין ישבו ממש על סף ביתם. אליליהם עדיין היו תלויים על מזוזות הדלתות בבתים רבים. מנהגי האלילות שלהם עדיין התקיימו במקדשיהם הפגאניים. אורח חייהם עדיין איים על עם אלוהים. העבודה לא הסתיימה; היא רק עברה מיד ליד, מיהושע לדור הבא. כעת הגיע הזמן שדברים 7:1–6 יתגשמו:

כאשר יהוה אלוהיך יביא אותך אל הארץ שאתה עומד להיכנס אליה כדי לרשת אותה, ויגרש מפניך עמים רבים — החיתים, הגרגשים, האמורים, הכנענים, הפריזים, החיווים והיבוסים, שבעה עמים גדולים וחזקים ממך; 2 וכאשר יהוה אלוהיך ימסור אותם לידיך, עליך להכות אותם ולהשמיד אותם כליל; אל תכרות איתם ברית ואל תרחם עליהם. 3 אל תתחתן בהם: אל תיתן את בתך לבנו, ואל תיקח את בתו לבנך. 4 כי הם ירחיקו את בנך מללכת אחריי, כדי שיעבדו אלוהים אחרים; אז יבער בכם כעסו של יהוה והוא ישמיד אותך לפתע. 5 אלא כך עליכם לנהוג בהם: הרסו את מזבחותיהם, שברו את מצבותיהם, כרתו את חורשותיהם ושרפו באש את פסיליהם. 6 כי אתה עם קדוש ליהוה אלוהיך; יהוה אלוהיך בחר בך להיות לו לעם מיוחד, מעל לכל העמים הנמצאים על פני האדמה.

מה קרה? איך התגלגלו הדברים?

מרכבות ברזל

שופטים 1:16–36 מספר לנו כיצד בני ישראל ניגפו לפני אויביהם בכמה חזיתות. מפאת המקום לא נדפיס כאן את הפסוקים האלה, אך אנא קראו אותם. כרגע נרצה להתמקד בפסוק 19. יהודה לא יכול היה לגרש את יושבי העמק, משום שהיו להם „מרכבות ברזל”. מה הקשר למרכבות ברזל?!! ביהושע 17:18 אנו קוראים כי מרכבות ברזל לא היו בעלות משמעות כלל בכיבוש כנען:

אבל ההר יהיה שלך; כי הוא יער, ואתה תכרות אותו, וגם קצותיו יהיו שלך; כי תגרש את הכנענים, אף שיש להם מרכבות ברזל, ואף שהם אכן חזקים.

ניצחוננו אינו תלוי בעוצמת היריב; ניצחוננו תלוי בהבטחות אלוהים!

בהמשך שופטים 1 אנו מוצאים בפסוק 21 שבנימין לא גירש את יושבי ירושלים. בפסוקים 27–36 אנו מוצאים גם את התיאור העצוב שלפיו בני ישראל היו בעמדת יתרון על אויביהם. הם יכלו להשמיד את האויב, אבל לא עשו זאת. מדוע?

ייתכן שבני ישראל חשבו שהם חזקים בכוחם שלהם. הם ניצחו בקרבות. הם ידעו להילחם. אולי גם למדו לדבר ולשכנע. למה להשמיד את כל האויבים? למה לא להטיל עליהם מס? האם האויב לא יכול לשרת אותנו טוב יותר בתפקיד הזה מאשר אילו היה מת?

במובנים רבים הם היו חזקים. אנשי ישראל חוו דברים רבים. הם זכרו ששמעו את אבותיהם מספרים על מצרים ועל הגאולה הגדולה. (בני 45–65 חוו אותה בעצמם.) הם ידעו על המכות. הם הכירו את הסיפורים על חציית ים סוף. הם הכירו מקרוב את מנהגי התלונות של הוריהם וידעו על העונש הנורא שבא עליהם. הם חיו תחת השמש המדברית הקשה ונחנקו מאבק המדבר. הם החזיקו את אביהם ואת אמם בזרועותיהם וראו אותם מתים במדבר הנורא ההוא. בנשימתם האחרונה סיפרו רבים מאותם הורים שוב לצאצאיהם מדוע אירעו כל הדברים האלה: „לא צייתנו לאלוהים.”

האנשים האלה ראו את חומות יריחו נופלות. הם נלחמו באויב וניצחו. הם היו כובשים. הם עלו מתחתית הסולם. בניהם ובנותיהם של עבדים, והנה עכשיו היו בעלי כרמים ושדות משלהם. אבותיהם חשו את שוטיהם של נוגשי העבודה במצרים. (הם שמעו את הסיפורים האלה סביב המדורה בלילות.) עכשיו השוטים היו בידיהם שלהם. וזה הרגיש טוב. הם היו חזקים; גורלם היה בידיהם.

אבל הם לא הביאו בחשבון דבר אחד: חיי צאצאיהם היו תלויים על בלימה, והחיים האלה היו תלויים בציותם לאלוהים.

כדי שהארץ לא תקיא אתכם

בני ישראל היו צריכים לשים לב לוויקרא 20:22:

לכן עליכם לשמור את כל חוקותיי ואת כל משפטיי ולקיים אותם, כדי שהארץ שאליה אני מביא אתכם לגור בה לא תקיא אתכם.

למרבה הצער, בדיוק כך קרה. הכובשים הראשונים מישראל יכלו לשרוד בארץ שבה ישב האויב. הם אכן היו חזקים מספיק כדי להצליח בכך. אבל הדבר לא מנע את התוצאות. ילדיהם לא חוו את אותן חוויות ייחודיות שהפכו את הכובשים הראשונים לחזקים. הם לא יכלו לעמוד בכך.

שופטים 2:7 ו־3:5–6 מספרים לנו את „המשך הסיפור”. בני ישראל הגיעו למצב שבו אויביהם חיו בקרבם. הזרע שזרעו ההורים, הכובשים החזקים, הכה שורש למטה והניב פרי למעלה. אבל לא היה זה הפרי הרצוי! הם זרעו זרע לא נכון!

ומה איתנו?

אלה היו הם, אז. אבל בואו נדבר עלינו ועל עכשיו. האם גם אנחנו טועים לפעמים באותו אופן? הובאנו לארץ זבת חלב ודבש. ניתן לנו הרבה. אבל הארץ שניתנה לנו לעולם אינה שלנו לגמרי מכוח הירושה. כל דור אחראי להתמודד עם האויבים המאיימים על הארץ הטובה הזאת. כל דור אחראי לשמור על הגבולות, כי שם מתנהל הקרב... בגבולות.

אבל כל דור מתפתה גם לכרות בריתות עם הכנענים. וכל דור ניצב בפני הפיתוי „להטיל מס” על האויב במקום להוציאו אל מחוץ למחנה. אנו מתפתים לקחת מן הפרי האסור ולהפוך אותו למקור מס, למשהו שנוכל להשתמש בו לשביעות רצוננו האישית, ובתקווה גם לכבוד אלוהים.

אלוהים קרא לנו להותיר דברים מסוימים ללא מגע. אבל עם אלוהים עדיין לוקה באותה מחלה שלקו בה בני ישראל לפני 3,400 שנה. נעים להרגיש שאנו שולטים בגורלנו. נעים לקחת דבר מסוכן, להחזיק אותו בידינו, ללטף אותו, ולבסוף להצמיד אותו אל חיקנו. נעים לקחת את האסור, להחזיק בו ולהוציא ממנו מעט מס — ולקוות שהוא לא ינשוך את ליבנו.

נשרפים באש

האם אדם יכול לקחת אש אל חיקו בלי שבגדיו יישרפו? משלי 6:27

לעיתים קרובות מדי אנו לוקחים דבר שעלינו לזהות כאויב וקוראים לו בן ברית. אנו לוקחים דבר שצריך להיות מושלך אל מחוץ למחנה, ובמקום לטפל בעניין באופן החלטי, אנו לוקחים אותו, מחזיקים בו ומטילים עליו מס, בניסיון להכריח את מה שאינו קדוש לשרת אותנו למען מטרה קדושה. אבל ההחלטות האלה מעמידות על כף המאזניים את חיי צאצאינו.

על מה אני מדבר? כל דוגמה שאביא עלולה להישמע פשטנית במקצת. לעיתים רחוקות, אם בכלל, יש נושא יחיד שמשנה את כיוונה של הספינה כולה. אבל כדי שתדעו מאיזו נקודת מבט אני בא — מה אני מאמין שמתרחש — אקח את הסיכון ואהיה מעשי קצת. הדוגמאות הבאות הן תחומים שבהם אני חושש ששאלנו דברים ממחנה האויב. הבטנו באויב, הערצנו את הארגון שלו ואת דרכיו, וניסינו — במודע או שלא במודע — להביא למחננו את הדברים ששאלנו. ניסינו להטיל מס על דבר שאולי צריך להוציא לגמרי מן המחנה. רבים מהנושאים האלה נוגעים ללב הדור שלי (ושל הוריי). אני רוצה להיות רגיש, אך גם להיות כן.

ערכים כנעניים

1. יותר זה טוב יותר. אלוהים נתן לנו צווים ברורים בנוגע לכספנו ולעושרנו. אנו נוטים להתעלם מהצווים האלה. אנחנו חזקים. אנחנו מסוגלים להתמודד עם זה. זה יהיה עבדנו. האם נוכל לקחת רכוש חומרי ולאגור אותו, להפיק ממנו מעט מס, ולצאת כשידנו על העליונה? האם אנו מודעים לכך שרבים מילדינו יוצאים מן הדלת מאוכזבים ממה שמתחזה לנצרות? כך קרה לבני ישראל. ההורים עברו ימים קשים. הם ראו את אלוהים פועל בדרכים מופלאות. איכשהו הם שרדו, למרות אי־ציותם לאלוהים בתחומים מסוימים. הורינו וסבינו עברו זמנים קשים. עדותם תמיד זהה: „הזמנים הקשים האלה היטיבו איתנו.” הדור שלי גדל אי־שם באמצע. בהחלט לא זכינו לזמנים הקלים של היום. עדותנו דומה למדי: „הדברים שחיינו בלעדיהם היו לטובתנו.” ילדינו גדלים בזמנים טובים. ואנחנו עושים ככל יכולתנו כדי לחסוך מהם דווקא את הדברים שעזרו להפוך את הורינו וסבינו לחזקים!
2. זכות מוקנית לפרישה. חלילה לנו לבקש לפרוש בגיל 70, לנסוע לפלורידה ולהעביר את הזמן במשחק שאפלבורד! החיים הם קרב! אנו זקוקים לכל החיילים שלנו! חשבו על לוקס 12:19: „יש לך נכסים רבים השמורים לשנים רבות...”

   

3. תפיסת החינוך. האם החינוך שלנו נועד לכך שנרוויח יותר כסף, או שנהיה משרתים טובים יותר?

אורח חיים כנעני

1. מנטליות שלפיה החיים חייבים לי חופשה. למשל, המחשבה שאנו חייבים לבלות שבועיים בהרים, ויהי מה.
2. אורח חיים עתיר מתח ומהיר. עובדים קשה, מבלים במלוא המרץ. הרהרו בישעיהו 30:15: „בשקט ובביטחון יהיה כוחכם.”
3. אורח חיים נייד. אני זוכר שכילד עקבתי אחרי מספר הלילות שבהם שכנינו היו בבית. היינו צופים בכלי הרכב וסופרים את הלילות שהם היו בבית. הם היו בבית בערבים מעטים מאוד. שנה אחת אשתי ואני עקבנו אחר הערבים שלנו. בסוף השנה הסתכלתי לאחור ונדהמתי. נעדרתי לעיתים קרובות מדי. לא, לא הלכתי למשחקי כדור וכדומה. אבל אימצתי את אורח החיים הכנעני וקיבלתי אותו, ורק הלכתי למקומות טובים במקום למקומות לא כל כך טובים. אורח החיים של שכניי הסתיים בגירושיהם. אני רוצה שסופי יהיה שונה. מוטב שאשנה את אורח חיי!

תוכניות כנעניות

1. ביטוח. ומה בדבר תוכניות העזרה ההדדית שלנו? גלטים 6:2. מה קרה לעבודת הדיאקונים הישנה והטובה ולרעיון של אחים הסובלים יחד? האם באמת כואב לי כשביתך נשרף, אם אתה פשוט יכול להגיש את החשבון לתוכנית עזרה הדדית או ביטוח כלשהי, חסרת פנים? כיצד הביטוח שלי משפיע על גודל הבית שאני בונה ועל סוג הרכב שאני נוהג בו? אני טוען שתוכניות אלה הן תחליפים חלשים ל„נשיאת איש את משא רעהו” האמיתית, מהסיבות האלה:
   • הן פועלות באמצעות עמלות ודמי חבר. אם אינך יכול לשלם, לא תקבל עזרה.
   • אף שהמטרה המוצהרת היא תמיד לעזור לאחרים, ה„עזרה” ניתנת באמצעות כפייה ולא באמצעות נתינה מרצון. נתינה אמיתית על פי כתבי הקודש באה מן הלב, ולא מתוכנית כפויה של „שלם או שינתקו אותך”. (השנייה אל הקורינתים 8:12; 9:7)
   • מכיוון שתוכניות עזרה הדדית רבות מתנהלות במידה רבה כמו כל ביטוח מסחרי, הן בדרך כלל מטפחות את מנטליות הביטוח האמריקאית: „שילמתי, אז אקבל פיצוי כשאוכל.”
   • הדבר מעכב את פעולתו של אלוהים בליבי באמצעות כספיי. כשמתרחשים הפסדים כספיים, אינני נאלץ לבחון מחדש את ערכיי ואת צבירת ה„דברים” שלי. במקום זאת, אני יכול לטפוח לעצמי על השכם על שיש לי תוכנית טובה לעזרה הדדית או לביטוח, לצאת ולקנות שוב את אותם „דברים”.
   • הדבר מעכב את הצגת הדוגמה של עם אלוהים הפועל יחד בעתות אסון.
   • דברי הימים ב׳ 31:10 תומך באמרה הישנה: „מלאכת אלוהים, הנעשית בדרכו של אלוהים, לעולם לא תחסר את משאביו של אלוהים.”
2. תוכניות סיוע ממשלתיות. כשיגיע מועד הגיוס ותידרשו לתת דין וחשבון, האם תשמחו שלקחתם מהממשלה כל מה שיכולתם, או שתשמחו שנמנעתם מתוכניות כאלה?
3. שיטות ייעוץ. יברך אלוהים את אלה שמשקיעים את חייהם בעזרה לאחרים. הבה נהיה נאמנים לדבר אלוהים בייעוץ שלנו. בדרך כלל אמורים להיות בקהילה, בתוך אחוות המאמינים, משאבים מספיקים כדי לעזור לאנשים במצוקה. אין פירוש הדבר שכל ייעוץ „מקצועי” הוא פסול. הדוגמה הזאת מובאת רק כדי להפנות אותנו בחזרה אל כתבי הקודש. אנו חיים בעידן ה„מומחים”. ה„מומחה” מתקן את המכונית. ה„מומחה” מתקן את הנזילה בכיור. ולעיתים קרובות מדי אנו מאמינים שנחוץ „מומחה” כדי להציע עזרה בת־קיימא לאח במצוקה.

דברים וקשקושים כנעניים

האותיות הגדולות נותנות, אבל האותיות הקטנות לוקחות.

לכל דבר יש תג מחיר. עם זאת, לכל פריט שאנו קונים יש שני תגי מחיר. אחד הוא המחיר שאנו משלמים למוכר ליד הקופה. השני הוא המחיר שאנו משלמים לעולם. מה כתוב באותיות הקטנות על שפע הגאדג׳טים שלנו? אחרי שנקרא את האותיות הקטנות, האם אנו יכולים להרשות לעצמנו לקנות כל מה שהכיס שלנו מסוגל לממן?

1. תקשורת (תהילים 101:3)
   1. טלוויזיה: יש נוצרים שלוקחים את הטלוויזיה. „אנחנו יכולים להשתמש בה. אנחנו חזקים. היא יכולה להיות משרתת שלנו.” והם לוקחים אותה. והם משתמשים בה. וילדיהם עוזבים בהמוניהם. בספרה 40 Acres and No Mule, ג׳ניס הולט ג׳יילס מתארת את אורח חייהם ואת אופיים של אנשי האפלצ׳ים, האנשים בהרי קנטקי שאנו מכנים לעיתים קרובות „כפריים נבערים”. כך היא כתבה על כניסת הטלוויזיה להרים הפראיים האלה (בהקדמה שנכתבה ב־1967): „אבל השינוי המוזר ביותר בדרכי עמנו ובהרגליו בא באמצעות אמצעי מוזר — הטלוויזיה. כיום כמעט בכל בית יש מכשיר טלוויזיה, והשפעתה הנראית והמוחשית גדולה יותר ממאה שנות הטפה והוראה. לא כל השפעתה טובה, אבל היא סייעה לשנות את התזונה ואת הרגלי הלבוש; היא הביאה סטנדרטים חדשים של ייפוי לסביבת הבתים ולתוכם, הביאה אל הבתים סגנון דיבור ומוזיקה אחרים, ואפילו תפיסה אחרת של הדת. הטלוויזיה, שנקנתה לשם בידור, היא מחנכת הפועלת באופן סמוי ורב עוצמה ביותר. בעשור אחד, עשר שנים קצרות, ראיתי כיצד הטלוויזיה שינתה את עמנו יותר מכל אמצעי אחר.” (עמ׳ 29–30) [ההדגשה שלי.]

      תג מחיר: 100 דולר. האותיות הקטנות: הפריט הזה יחנך אתכם בדרכיהן של סדום ועמורה. הוא יקהה את רגישותכם לרוע. הוא יגרום לכם לקרוא טוב למה שאלוהים קרא לו רע.

   2. סרטים: אלוהים נתן לנו צווים בדבר טוהר בכל תחומי חיינו. האם נוכל להשתמש בסרטים, לברור מתוך הזוהמה והשפלות ולהוציא מהם מעט מס, או שמא מוטב להותיר את הדברים האלה ללא מגע? האם נצא כשידנו על העליונה, למרות כל הסיכויים, ומשפחותינו לא ייפגעו?
2. טכנולוגיה. כלים לשני צדי הקרב. כלי רב עוצמה. איך נתמודד איתו? יש האומרים „לא” לכל דבר חדש יותר מן השנים 1900–1909. אחרים אומרים כן לכל דבר חדש. איך נמצא את דרכנו? הדברים האלה דורשים חסד וחוכמה מיוחדים. רק אומר שניטיב לעשות אם נסדר את חיינו על פי מה שחכם ומה שאינו חכם, ולא רק על פי מה ש„נכון ולא נכון”. היו מוכנים לקבל החלטות אישיות ולהקריב קורבנות, גם כשזה כואב.
   1. אינטרנט. המבוגר האמריקאי הממוצע מבלה חמש שעות ביום באינטרנט בבית.¹ כל אחת מהשעות האלה היא שעה שיכלה להיות מוקדשת לאנשים שלצידו. כמה גברים עלינו לאבד לפני שנאמר: די? לכמה נערים עלינו לעזור להשתחרר מפורנוגרפיה לפני שנשתכנע שעדיף להשאיר דברים מסוימים מחוץ למחנה? כן, אני יודע שהעסק שלך זקוק לאינטרנט כדי להתקיים. ובכל זאת אני שואל: האם אתה יכול להרשות לעצמך כל מה שהכיס שלך מסוגל לממן?

      

   2. טלפונים ניידים. לכמה טלפונים זקוקה משפחה אחת? למשק הבית האמריקאי הממוצע יש שלושה טלפונים ניידים.² היכן אנו עומדים בעניין הזה? האם כל נער באמת זקוק לטלפון משלו? כן, המחיר של AT&T הוא 55 דולר לחודש. אלה האותיות הגדולות. הכיס שלך מסוגל לממן זאת. אילו יכולת לקרוא את האותיות הקטנות, מה אולי היה כתוב בהן?

      אזהרה: גאדג׳ט זה עלול לגרום לילדכם לשבת ברכב המשפחתי בדרך לכנסייה עם המשפחה, אך לשוחח עם חברו הרחוק.
      אזהרה: גאדג׳ט זה עלול לגרום לבעליו לדבר עם חברו בפלורידה במקום לספר לילדו סיפור מכתבי הקודש בדרך לעיר.
      אזהרה: שליחת הודעות טקסט עלולה לגרום לבעל המכשיר להתנתק מהשיחה ליד שולחן ארוחת הערב.

      האם אתה עדיין יכול להרשות לעצמך כל מה שהכיס שלך מסוגל לממן?

   3. פייסבוק. האם באמת נוכל להרשות לעצמנו את ההשפעה שתהיה לזה עליי? האם באמת ראוי להפסיק את מה שאני עושה 10 פעמים ביום רק כדי לקרוא שמכרה רחוקה שלי גמלה כעת את הפעוט שלה מחיתולים? או שהיא אפתה עוגה כחולה ומרחה עליה ציפוי ורוד? אני סבור שהאובססיה שלנו לקשרים מרוחקים, לאותם אנשים חסרי פנים, גזלה מאיתנו את השמחה שבקשרים אמיתיים. התאהבנו במה שאינו מציאותי. הטכנולוגיה יכולה לגרום לנו להרגיש שיש לנו 200 חברים, כשלמעשה איננו מסוגלים לקיים קשר ראוי אפילו עם החבר שלצידנו. האם נוכל להרשות לעצמנו כל מה שהכיס שלנו מסוגל לממן?
3. בתים גדולים. בכל עשור רואים בקהילה הנוצרית משפחות קטנות יותר, אך בתים גדולים יותר. במשפחות רבות יכולים כל בני המשפחה לגור בנוחות תחת אותה קורת גג, אך להיות מבודדים כמעט לחלוטין מבני המשפחה האחרים. חשבו על כך:

   

   • חימום וקירור באוויר מאולץ (ואינני אומר שמערכות אוויר מאולץ הן חטא) ביטלו את הצורך לשבת יחד בסלון בערב חורפי לאחר ארוחת הערב. עם תנור העץ הישן, בעל הבטן העגולה, המפגש בין בני המשפחה בערב חורפי היה הכרחי.
   • לכל ילד יש חדר שינה משלו, ולכן אין עוד צורך לשתף פעולה בתחום הזה.
   • פעמים רבות יש לכל ילד גם חדר רחצה משלו, ולכן אין עוד צורך ללמוד לחלוק ולהתחשב בעניין הזה.

   כן, אני יודע שהכיס שלך יכול לעמוד במחיר, אבל האם אתה יכול להרשות זאת לעצמך? האם אני יכול להרשות לעצמי לבנות בית ב־200,000 דולר, כשבית ב־75,000 דולר יספיק? אילו יכולת לקרוא את האותיות הקטנות, מה היה כתוב בהן? אנסח זאת כשאלות.

   1. האם הבית הזה יקל עליי או יקשה עליי לשכנע את שכני שהנוצרים נקראים להיות זרים ועולי רגל?
   2. האם הבית הזה יקל עליי או יקשה עליי ללמד את ילדיי את השמחה שבהענקת חשיבות מועטה לדברים הארציים?
   3. אם ביתי יישרף היום, האם אאבד את ביתי או את זהותי?
   4. האם אברהם היה מרגיש בבית כשהוא חונה באדמותיי? „באמונה התגורר בארץ ההבטחה כבארץ זרה וישב באוהלים עם יצחק ויעקב, היורשים עימו את אותה הבטחה; כי ציפה לעיר שיש לה יסודות, אשר אלוהים הוא בונהּ ועושהּ.” אל העברים 11:9–10

תיאולוגיה כנענית

1. קבלת מתנת הישועה הניתנת בחינם לעומת תשובה ותיקון דרך החיים. אמנם מתנת הישועה של אלוהים היא אכן מתנת חינם, אך העולם הנוצרי בן זמננו נטל את העיקרון הזה, הפריד אותו מחיים נוצריים אמיתיים, ומכר אותו בתור הבשורה כולה. לאלוהים אכן אכפת מאופן חיינו. הדגש שלנו צריך לשקף את ליבו של אלוהים כפי שהוא מתגלה בכתבי הקודש.
2. בישור גדוש רגש לעומת הכשרת תלמידים. ייתכן שהיינו עסוקים בתגובת נגד, והגבנו למה שאנו תופסים כקור בכמה מהקבוצות האנאבפטיסטיות המסורתיות יותר שלנו. בישור הוא דבר טוב, אך מטרתו היא לעשות תלמידים, ולא רק לצבור התחייבויות.

סיכום

ייתכן שהיישומים האלה נראים נוקשים. אולי אינכם מסכימים עם כמה מהיישומים שהצעתי במאמר הזה. זה בסדר. אל תיתנו להסתייגויות שלכם מהיישומים שלי למנוע מכם לשקול ברצינות את העיקרון העומד כאן על הפרק. העיקרון, בפשטות, הוא זה:

גביית מס מן הכנענים כרוכה במחיר עצום. מה שאלוהים מזהה כאויב שלי הוא אויבי, גם אם האויב לבוש משי.

כדי שלא נשאיר אתכם עם תמונה עגומה, אראה לכם שתי תמונות מכתבי הקודש המציגות השקפה אחרת על החיים. שופטים 1:20 נותן לנו הצצה ל„צד האחר” של המסר הזה:

הם נתנו לכלב את חברון, כפי שאמר משה, והוא גירש משם את שלושת בני ענק.

בני ענק היו ענקים. הדבר לא עצר את כלב. באותה עת הוא כבר היה זקן, בן 85. מספר הענקים גדל מאז שהציע להילחם בהם לראשונה. אבל עיניו לא היו נתונות לאויב. הוא ראה רק את אלוהים. הוא לא עצר לשאול שאלות. הוא לא עצר כדי לשקול את העניין. הוא לא עצר לשאול אם אולי יהיה לו טוב יותר להשאיר אותם בחיים כדי שיעבדו אצלו כעבדים. (כמה שרירים בטח היו להם! בוודאי אפשר היה להעסיק אותם...) הוא ידע את הבטחותיו ואת מצוותיו של אלוהים. הייתה לו מלאכה לעשות. הוא פשוט התחיל לעבוד. ציותו הועיל לא רק לו, אלא גם לצאצאיו.

1. בתו נישאה לכובש (יהושע 15:14–17).
2. חתנו נעשה מושיע ישראל (שופטים 3:9).
3. מאות שנים לאחר מכן, אחד מצאצאיו היה אחד ממפקדי צבאו של דוד (דברי הימים א׳ 27:15)

דברי הימים ב׳ 15:8–9 מספר על אדם אחר שעשה את אשר אמר אלוהים לעשות בנוגע לאלילים:

כאשר אסא שמע את הדברים האלה ואת נבואתו של עודד הנביא, הוא אזר אומץ וסילק את האלילים המתועבים מכל ארץ יהודה ובנימין ומהערים שכבש בהר אפרים, ושיקם את מזבח יהוה שהיה לפני אולם יהוה. הוא אסף את כל יהודה ובנימין, ואת הזרים שהיו עימם מאפרים, ממנשה ומשמעון; כי רבים מישראל הצטרפו אליו כשראו שיהוה אלוהיו איתו.

עם אלוהים נאלץ תמיד לקבל החלטות קשות. ההתמודדות עם ענקים ועם אלילים אינה דבר חדש. הבה נקום, כמו כלב, בכוח ובאומץ כדי להתמודד עם הסוגיות העכשוויות המאיימות על מלכות אלוהים. וכמו אסא, הבה נטפל בנחישות באלילים המאיימים על ליבנו. כשנעשה זאת, נראה את מלכות אלוהים גדלה ומשגשגת, הן עכשיו והן בדורות הבאים. ~