לפעמים אני תוהה אם יש בברית החדשה מילה מפתיעה או עמוקה יותר הנוגעת ליחסים שאליהם מובאים גברים ונשים במשיח ישוע עם אלוהים. אכן, זהו ים שבו כל מחשבותינו טובעות. אנו יכולים להתקרב אל הנושא הגדול ולראות כמה מהבזקי האור הבוקעים ממנו, ובכל זאת, לאחר שהרהרנו בו בתפילה ובתשומת לב, בהדרכת הרוח, הוא עדיין משתרע מעבר להישג ידנו, מביך את מחשבותינו ואינו ניתן לביטוי במילים כלשהן של לשון בני האדם הדלה; הוא ממתין לביאורו הסופי, לשפתו ולאורו של בית האב.
״התחברותנו היא עם האב.״ הדגש הוא על המילה המציינת את היחסים. זוהי ההכרזה המדהימה ביותר — התחברות. כמה שונה האופן שבו בני האדם חושבים על אלוהים. יש השונאים אפילו את המחשבה עליו. יש היראים מפניו ביראה עבדותית. ויש החושבים עליו רק כעל מלך שהם חייבים להיכנע לו. אך התהילה הייחודית והמכרעת היא בכך שהיא מביאה אותנו ליחסים חדשים — יחסי התחברות. כל איבה נעקרת מן הלב; כל פחד, מלבד יראת אהבת הבן, מסולק לעד; ומכאן ואילך אנו נכנסים, באמצעות המשיח ישוע, ליחסים העמוקים, הנפלאים והאינטימיים יותר שהמילה הגדולה הזאת, ״התחברות״, מציינת.
נדמה לי שכמעט אין ביכולתנו להתחיל לתאר מה פירושה של ידידות עם אלוהים. המילה ״ידיד״ היא אחת המילים הקדושות והיפות ביותר בלשוננו, וגם מילה שעושים בה שימוש לרעה, למרבה הצער. יש הבדל גדול בין מכר לידיד. אני מודה לאלוהים על מכריי, אך אין לי בעולם ידידים אמיתיים רבים, וגם לכם אין. ידיד הוא דבר יקר כל כך, שאף אדם אינו זוכה לידידים רבים כל כך במסע ובדרך החיים. עם כמה אנשים אתם מרגישים בטוחים לחלוטין? עם כמה מהם אתם מרגישים, כשאתם יושבים לבד, שאתם יכולים לשפוך את כל אשר בלבכם — את הדבר השפל כמו גם את האצילי, את הספק כמו גם את הביטחון? מעטים מאוד, מעטים כל כך; אבל זו ידידות. ״התחברותנו היא עם האב.״ הובאנו ליחסים כאלה עם אלוהים, שאם רק נכיר אותו ונבין את האמת שבדבר, נוכל יחד להגשים את עצם רעיון הידידות הזה. אני יכול להרגיש בטוח לחלוטין כשאני נכנס לחדרי הפנימי וסוגר את הדלת בפני כל מי שאינו אבי. אני יכול לומר לו כל דבר שיש בלבי.
מאמין צעיר ויקר, האם גילית זאת? אם לא, עדיין לא חווית את אחד הדברים היקרים ביותר בחייו של אדם כמשיחי, את אחת הברכות העמוקות והנשגבות ביותר שבאו במשיח ישוע. יש דבר אחד שאלוהים לעולם אינו רוצה לשמוע מפיך, והוא דבר שיש בו צביעות. הוא לעולם אינו רוצה לשמוע אותך אומר שרצונך נכנע לרצונו, כאשר לבך רותח וחסר מנוחה ואתה חושב שהוא נוהג בך בקשיחות. כשאתה חושב כך, הוא רוצה שתספר לו. הוא רוצה שתעז לשפוך באוזניו הקשובות כל דבר שיש בלבך — את שפלותך, קטנותך, עליבותך, ספקותיך ופחדיך. אבל, אתה אומר, הייתי מפחד לעשות זאת. הנה סודו של חלק ניכר מן החסר בחייך. התחל לעשות זאת, ותיווכח שהוא יברור את הדברים שאתה אומר לו, יפיח ויעיף את מה שאינו ראוי, וישאיר את הטוב ביותר.
שימו לב לציטוט מתוך שירו של דריידן, ״הכול למען האהבה״:—
״…היינו מעורבים כל כך.
כזרמים הנפגשים,
שנינו אבדנו לעצמנו.
היינו גוש אחד;
לא יכולנו לתת או לקבל
אלא מאותו מקור;
כי הוא היה אני, ואני הוא.״
זוהי שלמות הידידות, וזהו לב־לבה של משמעות המילה ״התחברות״. אני נותן לאלוהים, אך הדבר היחיד שאני יכול לתת לו הוא אותו עצמו, כפי שהוא נתן את עצמו לי. אלוהים נותן לי מדי יום. מה הוא נותן לי? אלוהים נותן לי את עצמי החדש במשיח. כשם ששני זרמים התמזגו, כך התמזגו חיי הנפש במשיח וחייו האינסופיים של אלוהים; וכל חולשתי מוצאת את כוחה בגבורתו, וכל גבורתו מוצאת דרך להתבטא באמצעות חולשתי.
זוהי העובדה: ״התחברותנו היא עם האב.״ ובכן, עד כמה אנו מיישמים זאת? יש דבר כזה: לתרגל ידידות, לתרגל התחברות. עד כה דיברנו רק על טבעה של העובדה הגדולה — הידידות עם אלוהים, במשיח ישוע ובאמצעותו.
בכל חיים צריך להיות זמן לתרגול ההתחברות עם אלוהים. הנה אחת הסכנות של התקופה. הו, התקופה הזאת, השועטת, חסרת המנוחה והקדחתנית! אנו נסחפים מעל רגלינו בהמולת העבודה. נגררים מיום ליום, מתגלגלים כמו זרם עכור, ואין מנוחה, אין תרגול של התחברות, אין לכך זמן. יש זמן לכל דבר אחר, אך לא לזה, ומחמת חסרונו כל דבר אחר נחלש. ראשית, פנו זמן לדבר עם אלוהים; ושנית — ודבר זה מוזנח יותר מן הראשון — פנו זמן להניח לאלוהים לדבר אליכם. יש להדגיש את הצורך הראשון: פנו זמן לדבר איתו. איני אומר להתפלל, אף שראוי היה לומר זאת, אך במידה רבה כל כך קישרנו את המילה ״תפילה״ לבקשות. היינו עסוקים בלבקש דברים. דברו איתו. ספרו לו הכול על חייכם, על ביתכם, על ילדיכם. בקשו ממנו דברים אם תרצו, אך ככל שתחיו בקרבה ובשותפות רבה יותר, כך יהיו בתפילתכם פחות בקשות. תרגלו את אמנות הדיבור עם אלוהים. ספרו לו הכול, ואחר כך פנו זמן כדי שיוכל לדבר אליכם.
הלוואי שהמסר הזה יעצור ולו לרגע את כל הפעילות בכנסייה, ויקרא לכל אחד מאיתנו לשוב ולתרגל את ההתחברות שלנו. אהובים, ההתחברות היא עובדה. איני מבקש מכם ליצור את העובדה, אלא להראות אותה. העובדה נוצרת במשיח. בישוע נעשיתי ידידו של אלוהים. הבעיה אינה שם; הבעיה היא שלא תרגלתי זאת. אומר לכם גם שכאשר נשמה מתחילה לתרגל את ההמתנה הזאת לאלוהים ולדברו, תבוא עליה תחושה חדשה של המשיח, שלא חוותה מעולם קודם לכן.
