בסוף ביקור קצר אצל אחי ומשפחתו בסוף השבוע האחרון בדרום קרוליינה, נפרדנו בפעם האחרונה בארוחת ערב מאוחרת במקדונלד'ס המקומי. אני לא אוהב במיוחד מזון מהיר — ובייחוד מקדונלד'ס — אבל לנוכח נסיעה של 13 שעות הביתה, הסכמנו עם אחי שזה עשוי להיות סיום חגיגי ונחמד עבור כל ילדינו.
אחי ואני גדלנו כשאנחנו חלוקים לחלוטין בעניינים רוחניים: הוא אגנוסטיקן שהאמין באבולוציה, ואני פונדמנטליסט שהצהיר על אמונתו. נדמה היה שכמעט בכל נושא היינו תמיד חלוקים. כשאני מביט לאחור, אני מתחרט על רוב הוויכוחים שניהלנו בילדותנו. אם כבר, אני חושב שדחפתי אותו עוד יותר אל אמונותיו חסרות האל, משום שהתווכחתי איתו לעיתים קרובות כל כך מתוך הבשר. אבל כעת, כמעט 25 שנה מאוחר יותר, היינו כאן עם נשותינו וילדינו, מתבוננים בתוצאות השונות בתכלית של חיינו.
מוקדם יותר באותו יום הצלחנו סוף־סוף להעמיק מעבר לשיחה שטחית, ויכולתי לשאול אותו מה הוא מרגיש כלפי אלוהים. שאלתי אותו אילו השלכות, לדעתו, יהיו לגידול ילדים בסביבה נטולת אלוהים לחלוטין. לאחר מכן התפתחה שיחה נוספת: הוא הציג את טיעוניו הישנים, ואני הצעתי את טיעוני ההגנה הרגילים שלי נגד טענותיה של ״תיאוריית המפץ הגדול״ ונגד האבולוציה. משם עברנו לדון בחוסר האמון שלו ב״דת מאורגנת״ ובסלידתו מצבועים שפוקדים את הכנסייה. הוא סיכם ואמר שהוא מחפש נצרות אמינה יותר מזו שנלמדה באופן מסורתי. הוא קרא מספיק מכתבי הקודש כדי לראות ברובם דבר ״לא מתוחכם״, וחיפש אמונה ש״תוכל לשלב יחד מדע ודת״. למעשה, הוא אמר שהוא רוצה ״דת הגיונית״. בעיניו, הרעיון של אל קדוש ומוסרי הדורש ציות לחוק היה מימי הביניים. הוא רצה אל שאפשר לראות ושאפשר להציג את קיומו בבירור כהנחת יסוד.
השיחה הטרידה אותי, ובהמשך שוחחתי עליה עם אשתי. היא אמרה שהיא מודאגת מכך שנראה שאין בחייהם כל תחושת צורך רוחני המעיקה עליהם. עד שתהיה להם כזאת, היא חששה שדברינו יהיו, קרוב לוודאי, חסרי משמעות. היא המליצה שנמשיך להתפלל בדחיפות רבה יותר לכך שיתעורר רעב כזה בנפשם.
אבל כעת, בסוף הביקור, כשישבתי שם וגיששתי אחר מילותיי האחרונות, מתחבט לנוכח הפגיעות הברורות והפשרות הכושלות של סוף השבוע, הושטתי יד אל ארוחת ההפי־מיל של ילדי בן הארבע, ושלפתי ממנה את ה״צעצוע״ שכותרתו ״המכשפה הלבנה״. הנושא היה קשור לפלישה החילונית החדשה ביותר של דיסני, ״נרניה״. כשהבטתי סביבי, הבחנתי לפתע שבכל המקום היו תמונות גדולות של אריות, מכשפות וארונות בגדים.
״נרניה״ הוא הלהיט הקולנועי החדש ביותר של וולט דיסני. הסרט מבוסס על הספר האריה, המכשפה וארון הבגדים, שכתב סי. אס. לואיס בשנת 1950. שאלתי את אחי אם הם ראו את הסרט, וכמובן, הם ראו. אז התחלתי לדבר על כמה מאמונותיו ומנהגיו של סי. אס. לואיס. מכיוון שקראתי רבות מיצירותיו של לואיס, התפתיתי להשתמש בגישתו האינטלקטואלית לנצרות כדוגמה לסוג דת שאחי אולי סוף־סוף יקבל... אבל הייתי חייב לעצור את עצמי. כפי שאמרה אשתי, אם אין תחושת צורך, אז מה הטעם? הוא היה צריך לראות שהוא חוטא הזקוק למושיע, ולא רק להוסיף נצרות פסיכולוגית לתפיסת עולמו הפילוסופית ה״מתוחכמת״ ממילא. לכן אספנו את הילדים, הורינו להם לזרוק את המכשפות לפח האשפה, ויצאנו בחזרה הביתה, לפנסילבניה.
בנסיעה בת 13 השעות הביתה חשבתי רבות על סי. אס. לואיס והרהרתי מדוע הוא נעשה פופולרי כל כך כיום. חשבתי על רצונו של אחי בדת יחסית, רציונלית ומודרנית, והגעתי למסקנה שהוא אינו היחיד. לאחרונה נדמה שהוליווד גילתה את הרווחים הפוטנציאליים שאפשר להפיק מנוצרים אוונגליסטים וקתולים תמימים. הסרט ״הפסיון״ זכה להכנסות שיא, ומאז הצטרפו חברות סרטים קטנות רבות כדי לזכות בכספם של האוונגליסטים והקתולים. צייד הזהב המנוסה וולט דיסני אינו חדש כלל בטקטיקות האלה, והוא אויב עתיק יומין של הנצרות ושל הצלב. וס פנרה, המזהיר מפני השפעתן של אגודות סודיות רבות, אומר: ״וולט דיסני היה בונה חופשי בדרגה 33 ואילומיניסט. מאחורי כל הסרטים המצוירים, המגזינים, הסרטים וכו׳ מסתתרת אג׳נדה שנועדה לשבש את מחשבתם של ילדינו. ההפקות של דיסני לאורך השנים מלאות בסמלים של הבונים החופשיים, ברמיזות גלויות וסמויות לתורת הנסתר, בשליטה מוחית ובאינדוקטרינציה. הוא מכין את הדורות הצעירים שלנו לסדר העולמי החדש, ומציג בפניהם כישוף (קסם שחור) כדבר ׳מגניב׳״.
אין זה חדש שלדיסני יש אג׳נדה נגד הנצרות השמרנית. מה שמפתיע אותי כעת הוא הקבלה הנרחבת שסי. אס. לואיס זכה לה באמצעות דיסני. היכנסו לכל חנות ספרים נוצרית, עיינו כמעט בכל קטלוג ספרים נוצרי או בקרו באתר אינטרנט של ספרים נוצריים, ותראו את נרניה ואת סי. אס. לואיס בכל מקום. סי. אס. לואיס מעולם לא היה פופולרי כל כך! אבל במה האמין סי. אס. לואיס? מה בדיוק הוא מלמד את ילדינו ואחרים באמצעות ספריו והסרטים שנעשו בעקבותיהם?
קלייב סטייפלס לואיס היה אתאיסט אינטלקטואלי נלהב בחלק הראשון של חייו. הוא היה פרופסור לספרות באוקספורד מ־1925 עד 1954, ופרופסור לספרות ימי הביניים והרנסנס באוניברסיטת קיימברידג׳ מ־1954 עד 1963. אולם אחרי 1954 היה בעיקר סופר. הוא טען שעבר שינוי בחייו, שגרם לו להתחיל להאמין באלוהים ולנטוש את אמונתו באתאיזם. הוא כתב ספרים רבים להגנת השקפתו על הנצרות. אחד מספריו הפופולריים ביותר, נצרות גרידא, היה למעשה כתב הגנה נוצרי נגד טענות האתאיזם. אולם מה שהוא כנראה ידוע בו יותר מכול הוא סדרת ספרי פנטזיה על כישוף בשם דברי ימי נרניה, הנטענים להיות מלאים במסרים ובנימות נוצריים נסתרים.
סי. אס. לואיס נעשה פופולרי לראשונה בתקופה שבה המדע, הפסיכולוגיה, היחסיות והציניות יצאו כולם בעוצמה נגד הכנסייה. בדומה לאחי, אנשים רבים באותה תקופה איבדו את אמונתם במסר הפשטני של כתבי הקודש. המדע התפתח בקצב מעריכי, והכנסייה איבדה שטח מדי יום. כניסיון אחרון, החלה הכנסייה לחפש אמונה ״הגיונית״ שאפשר להסביר מבחינה מדעית. על רקע זה הופיע האתאיסט והאינטלקטואל הידוע סי. אס. לואיס, בטענה שהתנצר. הוא החל לכתוב ספרים, להתווכח ולערוך סמינרים על הנצרות ברחבי העולם. העולם נדהם במידת מה מגישתו האינטלקטואלית, וב־1947 אף הופיע על שער מגזין טיים, שתיאר אותו כ״שליח לספקנים״. אולם בניגוד לשליחים הקדומים, שהוכיחו את התרבות ואת המבנה הדתי של תקופתם והציגו בשורה ללא פשרות, אני חושש שסי. אס. לואיס הניח לבשורה הפשוטה להזדהם בניסיונו לשכנע את אנשי האינטלקט. דיבור על דברים קדושים באופן שאינו קדוש עלול להזיק מאוד. כשהציג לראווה את הסיגר שלו ואת מנהגו לשתות בירה בעודו דן בנושאים נוצריים, אני חש שהוא צמצם לעיתים קרובות דוקטרינות קדושות רבות בכתבי הקודש לניואנסים אזוטריים בלבד ולשיחות אופנתיות.
אחד הדברים הקשים ביותר לקבלה עבור אנשי האינטלקט הוא הרעיון הצר, שנשמע אגוצנטרי, שהנצרות היא הדרך היחידה לגן עדן. ישוע אמר: ״אני הדרך, האמת והחיים; איש אינו בא אל האב אלא דרכי (יוחנן 14:6)״. מכיוון שהרעיון הבלעדי הזה מנוגד לחלוטין לעמדתם, הספקנים והאינטלקטואלים שמחו לשמוע מפי סי. אס. לואיס בספרו נצרות גרידא שאולי יש עובדי אלילים השייכים לאלוהים בלי לדעת זאת. הוא כתב: ״יש אנשים בדתות אחרות שהשפעתו הסודית של אלוהים מובילה אותם להתמקד באותם חלקים בדתם העולים בקנה אחד עם הנצרות, וכך הם שייכים למשיח בלי לדעת זאת. למשל, ייתכן שבודהיסט בעל רצון טוב יונחה להתמקד יותר ויותר בתורת החמלה של הבודהיזם, ולהשאיר ברקע (אף שאולי עדיין יאמר שהוא מאמין בה) את התורה הבודהיסטית בנקודות מסוימות. רבים מעובדי האלילים הטובים שחיו זמן רב לפני הולדתו של המשיח אולי היו במצב הזה״. צרת אופקים ככל שהדבר עשוי להיראות, כתבי הקודש מלמדים בבירור: ״אין הישועה באחר, כי אין שם אחר תחת השמים הנתון לבני אדם, אשר בו עלינו להיוושע (מעשי השליחים 4:12)״.
דבר נוסף שאנשי האינטלקט מתקשים בו הוא כל הדיבורים על גן עדן ועל גיהינום. זהב, מוזיקה וכתרים בגן עדן — אש, חושך ועינוי בגיהינום — כל אלה נראים דומים מדי לסיפור ילדים מכדי להיות הגיוניים ואמינים. למרבה הצער, סי. אס. לואיס חשב כך גם הוא. כשדיבר על גן עדן, הוא העניק ללשון כתבי הקודש פרשנות אינטלקטואלית ואמר: ״כל הדימויים שבכתבי הקודש (נבלים, כתרים, זהב וכו׳) הם, כמובן, ניסיון סמלי בלבד לבטא את מה שאי אפשר לבטא. כלי נגינה מוזכרים משום שעבור אנשים רבים (אך לא כולם), מוזיקה היא הדבר המוכר בחיים האלה שמרמז בעוצמה הרבה ביותר על אקסטזה ואינסופיות. כתרים מוזכרים כדי לרמוז על כך שמי שמאוחדים עם אלוהים בנצח חולקים את זוהרו, כוחו ושמחתו. זהב מוזכר כדי לרמוז על היותו של גן העדן מעבר לזמן (הזהב אינו מחליד) ועל יקרתו״.
בעניין הגיהינום, במקום לראות באש ובעינוי דברים ממשיים, לואיס רמז שהגיהינום הוא רק מצב תודעתי. בהגירוש הגדול הוא אמר: ״...כל הסתגרות של היצור בתוך צינוק תודעתו שלו היא, בסופו של דבר, גיהינום״. אם מעניקים לגיהינום פרשנות אינטלקטואלית, אז ודאי שמכשפות, שדים ושדונים ייחשבו לבידור בטוח לילדינו. מצאתי עניין בכך שכאשר שאלו על מה שמכונה ״מכשפות לבנות״, אנטון לביי המנוח, מחבר התנ״ך השטני והכוהן הגדול של כנסיית השטן, לעג להבחנה ואמר: ״אין הבדל בשטניזם בין כישוף לבן לכישוף שחור, או בין קסם לבן לשחור״. עצוב כשאנשים מטורפים שאחוזים בידי שדים מפגינים יותר חוכמה ותובנה מנוצרים רבים המצהירים על אמונתם.
כתבי הקודש עצמם, על סיפוריהם הבלתי ייאמנו כגון קריעת ים סוף בידי משה, נח והתיבה, ואפילו מרכבת האש של אליהו, פשוט קשים מדי לעיכול עבור האדם המדעי המודרני. למרבה הצער, לואיס דחה רבים מן האירועים ההיסטוריים האלה כמיתולוגיה נוצרית. בבעיית הכאב כתב לואיס: ״אני רוחש כבוד עמוק למיתוסים פגאניים, ועוד יותר למיתוסים שבכתבי הקודש״. בספרו הרהורים בתהילים כתב: ״לכן אין לי קושי לקבל, למשל, את השקפתם של אותם מלומדים האומרים לנו שסיפור הבריאה בספר בראשית נגזר מסיפורים שמיים קדומים יותר, שהיו פגאניים ומיתולוגיים״. ישוע לא רק האמין שהסיפורים האלה אמת, אלא גם לימד שאותם אנשים עדיין חיים בשמים ושאלוהים הוא עדיין אלוהיהם. הראשונה אל הקורינתים 10:11 אומרת: ״כל הדברים האלה קרו להם כדי לשמש דוגמה, והם נכתבו למוסר לנו, אשר קִצֵּי העולם הגיעו אלינו״.
נראה שההבחנה בין המיתוסים שיש להאמין בהם לבין אלה שיש לדחות הייתה מאבק עבור סי. אס. לואיס. בריאיון עם רוג׳ר לנסלין גרין, לספרו סי. אס. לואיס: ביוגרפיה, דיבר לואיס על התקופה הקשה שבה אשתו התמודדה עם מחלה, ואמר: ״היה עליי להתאמץ כדי למנוע מג׳וי וממני לחזור לפגאניות באטיקה! בדפני היה קשה שלא להתפלל לאפולו המרפא. אבל משום מה לא הרגשתי שזה היה פסול במיוחד — זו הייתה רק פנייה למשיח בדמות אפולו״.
לואיס היה מגן אמונה נוצרי בעל השפעה רבה, אך לאחר שבחנתי רבות מאמונותיו, עדיין יש לשאול את השאלה המביכה: האם סי. אס. לואיס בכלל היה נוצרי? נראה שיצירותיו חסרות תורות יסוד רבות. על הכפרה אמר לואיס: ״מותו של המשיח לא היה במקומנו, אלא משהו הדומה לרעיון הקתולי־רומי בדבר אגירת החסד״. ד״ר מרטין לויד־ג׳ונס המנוח אמר עליו: ״מאחר שסי. אס. לואיס היה בראש ובראשונה פילוסוף, השקפתו על הישועה הייתה פגומה בשני היבטים מרכזיים: (1) לואיס האמין ולימד שאפשר להגיע לנצרות באמצעות חשיבה הגיונית, ו־(2) הוא התנגד לתאוריית הכפרה שלפיה המשיח נשא בעונש במקומנו (Christianity Today 20-12-63)״.
ג׳ון מקארתור, במאמר מעורר מחשבה שכותרתו ״מתקפת התאיזם הפתוח על הכפרה״, מבקר את רעיון הישועה של סי. אס. לואיס ואומר:
...רוח ההשפעה של [התיאולוגיה מהדגם החדש] חודרת מכל סדק כשאנחנו קוראים את סיפורי דברי ימי נרניה של סי. אס. לואיס. לואיס לא היה תאולוג, ואין ספק שדעותיו לגבי עונש נצחי היו מעורפלות. הוא החזיק בדעות אחרות שגורמות לאוונגליסטים מהדגם הישן להתחלחל. אבל אפשר לתהות אם באמת היה מזדהה עם שאיפתם של חסידי התאיזם הפתוח לאלוהות מרוסנת ומרוככת. …אותה הנחת יסוד שגויה עמדה בבסיס הכפירה של התאיזם הפתוח. תאולוגים מהדגם החדש יצאו מההנחה שאלוהים אינו יכול להיות טוב ומעורר אימה בעת ובעונה אחת, ולכן ביקשו להסיר ממנו את התכונות שלא מצאו חן בעיניהם. בדומה לסוציניאנים ולליברלים שקדמו להם, הם יצאו למסע מוטעה שנועד להפוך את אלוהים ל״טוב״ לפי הגדרה הומניסטית, ארצית, של ״טוב״. הם יוצרים אל מעשה ידיהם... בספר האחרון בסדרת נרניה, קוף מרושע משליך עור אריה על חמור חסר דעת ומעמיד פנים שהחמור הוא אסלן. זוהי העמדת פנים מרושעת ומסוכנת, ובסופו של דבר היא מוליכה שולל אינספור תושבי נרניה. אלוהי התאיזם הפתוח הוא כמו חמור בעור אריה שאינו מתאים לו. והוא מרחיק רבים מאלוהי כתבי הקודש המפואר... אלוהים הוא גם טוב וגם מעורר יראה. זעמו אמיתי כמו אהבתו. ואף שהוא ״נוצר חסד לאלפים, סולח על עוון ופשע וחטא, [הוא] בשום אופן לא יפטור את האשם מעונש״ בלי שייענו דרישות צדקו וזעמו שלו (שמות 34:7).
אין תחליף לדם, אין קיצור דרך העוקף תשובה, ואין חידוש בלי שרוח הקודש תוכיח על חטא ותביא חוטאים שחזרו בתשובה אל החסד והישועה. פשוט, טיפשי ולא מתוחכם ככל שהדבר עשוי להיראות, עדיין אין דרך אחרת. ישוע הזהיר אותנו מפני דרכי ישועה כוזבות ואמר: ״אמן אמן אני אומר לכם: מי שאינו נכנס דרך הדלת אל מכלא הצאן, אלא עולה בדרך אחרת, הוא גנב ושודד. אך הנכנס דרך הדלת הוא רועה הצאן. השוער פותח לו, והכבשים שומעות את קולו; הוא קורא לכבשיו בשמות ומוציא אותן. וכאשר הוא מוציא את כבשיו, הוא הולך לפניהן, והכבשים הולכות אחריו, כי הן מכירות את קולו. אחרי זר לא ילכו, אלא יברחו מפניו, כי אינן מכירות את קולם של זרים (יוחנן 10:1–5)״. מדוע הכנסייה אינה שועה לאזהרת האדון ובורחת מן הקולות הזרים האלה?
כשכתב אל הקורינתים אמר השליח פאולוס לפני מאות שנים: ״הצלב הוא איוולת לאובדים, אך לנו הנושעים הוא כוח אלוהים. כי כתוב: ׳אשמיד את חוכמת החכמים, ואת בינת הנבונים אבטל׳. איה החכם? איה הסופר? איה המתפלסף של העולם הזה? האם לא עשה אלוהים את חוכמת העולם לאיוולת? שכן לאחר שהעולם בחוכמת אלוהים לא הכיר את אלוהים באמצעות החוכמה, רצה אלוהים להושיע את המאמינים באמצעות איוולת ההכרזה. הן היהודים מבקשים אות, והיוונים דורשים חוכמה; ואנחנו מכריזים על המשיח הצלוב — מכשול ליהודים ואיוולת ליוונים. אך לקרואים, יהודים ויוונים כאחד, המשיח הוא כוח אלוהים וחוכמת אלוהים. כי איוולת אלוהים חכמה מבני אדם, וחולשת אלוהים חזקה מבני אדם. ראו את קריאתכם, אחים: לא רבים החכמים לפי הבשר שנקראו, לא רבים בעלי הכוח, ולא רבים האצילים. אך אלוהים בחר בדברים האוויליים שבעולם כדי לבייש את החכמים, ובדברים החלשים שבעולם כדי לבייש את החזקים; ובדברים הנחותים שבעולם ובדברים הבזויים בחר אלוהים, ואף בדברים שאינם, כדי לבטל את הדברים שישנם, למען לא יתפאר כל בשר לפניו. (הראשונה אל הקורינתים 1:18–29)״.
לסיכום, בפעם הבאה שדיסני יחשבו שהם יכולים לטלטל את כלובו של הנוצרי ואנחנו נרוץ פנימה, ונביא את ילדינו בעלי התודעה הפתוחה לשבת ולהאזין לדוקטרינות ההרסניות ולשקרים שלהם — הראו להם את כוחכם, הישארו בבית ולמדו את ילדיכם מדבר אלוהים! למדו אותם להקשיב היטב לקריאת הרועה ולהיות מוכנים לברוח מקולו של הזר. למדו אותם להיזהר מפני ה״נצרות״ האינטלקטואלית הזאת, נטולת הדם, ולהישאר קרובים לאמיתות הפשוטות שבדבר אלוהים. ללא ספק, ״היו מפוכחים וערניים; אויבכם השטן מסתובב כאריה שואג ומחפש את מי לבלוע (הראשונה לפטרוס 5:8)״.
