הסערה הייתה אפלה ומאיימת,
עננים כהים התנפחו מעליי.
ברקים הבזיקו סביבי,
פחדים אחזו בי ומילאו אותי אימה.
הרעם גלגל את בשורות האסון.
לבי הרגיש כבד וקהה.
הסערה השתוללה מכל עבר,
המהומה שבתוכי הותירה אותי אילם.
לא רק הסכנה סביבי הייתה,
גם הסכנה שבתוכי הייתה ממשית לא פחות.
רעדתי כשהבטתי אל העתיד,
ולא ידעתי כיצד להמשיך מכאן.
מה הסתתר מאחורי הערפל?
הרוח שרקה באוזניי.
העלתה שאלות, הכשילה את צעדיי,
והכבידה עליי בפחדים.
הסערה הזאת מחקה את כל סימני הדרך,
שפעם חשבתי שאני מסוגל לראות.
עכשיו כל המוכר נעלם מעיניי,
וכל צעד נעשה בהיסוס.
בקצה כוחותיי זעקתי בפחד...
"אדוני, בוא אליי! אל תתמהמה, מלכי!"
דממה כבדה שררה, הרגשתי בודד לגמרי,
ורק בתקווה נאחזתי.
ואז קול שקט אך עז דיבר אל אוזניי,
"ילדי היקר, הבט למעלה."
מדוע בקשה כזאת, כשאני שקוע כל כך
בערפל שסירב להתפזר?
עודני מקווה, הרמתי את עיניי,
רועד למראה העננים הכהים שסביבי.
אך כשהבטתי, ראיתי דבר נוסף,
אוצר נמצא בשמים.
בתוך כל העננים האפלים והמאיימים,
הנה היא! חריץ של אור!
קשת בענן זהרה בגווניה היפים ביותר,
מגדלור בתוך הלילה החשוך הזה.
"ילדי, אל תפחד, מעולם לא היית לבד.
אפילו לרגע לא משתי מצדך.
אף שהדרך מעורפלת ויש הרבה שעליך לשאת,
אל תטיל ספק בכך שתוכל למצוא מחסה בי."
"כן, לעת עתה אתה הולך בתוך ניסיונות,
פחדים מאיימים מבפנים ומבחוץ.
אתה תוהה ושואל מה עליך לעשות עכשיו,
והסכנות נדמות כלועגות ומתריסות."
"אבל כאן הצבתי את קשת בענן שלי,
כדי שבתוך כל החשכה והפחד,
תוכל לראות שההבטחה שלי ודאית.
לעולם לא אעזוב אותך, ותמיד אהיה קרוב."
"אם תשאיר את עיניך נשואות אל ההבטחה הזאת,
אורי ינחה אותך בדרכך.
הפחדים והסכנות שסביבך
יישמרו אז במרחק."
"ההבטחה הזאת יכולה גם לגלות לך
את הסודות החבויים בתוך הסערה.
כי כוחי ועוצמתי מתגלים
כאשר אלה מתיישרים עם רצוני."
"לכן, ילדי, הבט זמן רב בקשת בענן.
חשוב על המסר שהיא מביאה.
אף שכל הסובב אותך סוער ומשתולל,
זכור את ההבטחה שהיא שרה."
