אנשי אמונה

פטרוס ענה לו ואמר: אדון, אם זה אתה, צווה עליי לבוא אליך על המים. והוא אמר: בוא. פטרוס ירד מן הסירה והלך על המים כדי לבוא אל ישוע –מתי 14:28-29.

אנשים ההולכים אחרי ישוע הם אנשים של אמונה. תלמידות אינה לפחדנים או לרכי לב, וגם לא לאלה שדורשים נימוק למעשי ציות. התלמידים בילו את היום עם ישוע. לאחר האכלת חמשת האלפים מתי כותב ש…מיד הורה ישוע לתלמידיו לעלות לסירה ולהקדים אותו אל העבר השני, בזמן שהוא שילח את ההמונים –מתי 14:22.

אם היה משהו שהתלמידים הכירו ושהיו מיומנים בו, היה זה השיט במי הכינרת. זה היה תחומם. פטרוס ויוחנן דגו במים האלה עם אביהם מאז שזכרו את עצמם. אך הלילה הם התקדמו רק מעט… הרוח הייתה נגדם.

ובאשמורת הרביעית של הלילה בא אליהם ישוע כשהוא הולך על הים. כשראו אותו התלמידים הולך על הים, נבהלו ואמרו: זו רוח רפאים! והם צעקו מפחד. אך מיד דיבר אליהם ישוע ואמר: התעודדו, זה אני; אל תפחדו –מתי 14:25-27.

אז פנה פטרוס בבקשה נועזת זו …אדון, אם זה אתה, צווה עליי לבוא אליך על המים –מתי 14:28. מה חשב פטרוס? הוא מעולם לא הלך על המים. ישוע לא ביקש ממנו ללכת על המים. זה לא היה הגיוני. זה עמד בניגוד לחוקי הטבע… ובכל זאת, כשישוע אמר "בוא", פטרוס יצא מהסירה והלך על המים כדי לבוא אל ישוע. אכן כך! הוא צעד על פני המים.

פטרוס הגיב לקריאה ברורה מישוע. ישוע אמר "בוא". חשוב שנבין שאמונה היא תגובתנו לקריאתו הברורה של אלוהים בחיינו. לעתים קרובות מדי מתוך שאיפה להיות מועילים אנו בוחרים את דרכנו וקוראים לשאיפה שלנו "אמונה", בעוד שאלוהים אולי כלל אינו מעורב בה.

אם אתה רוצה להיות איש אמונה, פתח את כתבי הקודש והתפלל. בקש מאלוהים לגלות את תוכניתו לחייך. כתבי הקודש מכילים מצוות רבות שיכולות להעניק הכוונה מעשית לחיינו. בטח בדברו של אלוהים. צא באמונה ובציות ואז תחווה את הנס של כוחו של אלוהים בחייך.

סירתו של פטרוס הייתה הביטחון שלו. הוא וסירתו היו בקשר ארוך. היא שירתה אותו היטב שנים רבות. פטרוס הרגיש בבית בסירתו הישנה, אף שבלילה זה היא לא נראתה מגיבה היטב למיומנות השיט שלו. הוא משך מעל דופנותיה שלל רב של דגים. עכשיו, כשהוא עומד על סיפונה וצופה בישוע מתקרב, "הולך על המים", הציפה אותו תשוקה ללכת אל ישוע. בהתמסרות מוחלטת וללא חשבון הוא ירד מסיפונה… ונס קרה.

הליכה של אמונה לעתים קוראת לנו להתרחק ממה שמוכר ובטוח. אם נציב ביטחון ובטיחות בראש סדר העדיפויות שלנו — אם נגביל את מעשינו לסיכונים מחושבים בקפידה (המוגבלים למה שאנו יכולים לנהל ולשלוט בו) — אנו מגבילים את כוחו של אלוהים הפועל בנו ובאמצעותנו.

אבותינו באירופה ידעו שאם ייקחו על עצמם את מסע התלמידות ללא הסתייגות, הם עלולים לשלם מחיר כבד. הם הסתכנו בהחרמת רכושם; רבים מהם איבדו את כל אשר היה להם. מאחר שהיו מוכנים לעמוד בפני מאסר ומוות, אנו מתייחסים אליהם כאל גיבורי האמונה. אלה היו אנשים שהיו מוכנים לנטוש הכול למען הבשורה. בזכות אמונתם אנו נהנים מברכותיה של מורשת יראת אלוהים.

אני משבח את הדור הצעיר של הנוער האנאבפטיסטי על נכונותו להפוך את ההליכה אחרי ישוע לעדיפות. בעבר עדיפותנו הייתה לבנות את בסיס הביטחון שלנו, בין אם החווה או העסק, ואז לשקול פעילות מיסיונרית כאפשרות. זו מעולם לא הייתה דוגמת השירות של ישוע. כאשר ישוע שלח את תלמידיו הוא אמר. והוא אמר להם: אל תיקחו דבר לדרך, לא מקלות, לא תרמיל, לא לחם ולא כסף; וגם אל יהיו לכל אחד מכם שתי כותנות –לוקס 9:3.

מאוחר יותר, לאחר שחזרו, שאל אותם ישוע, ואמר להם: כששלחתי אתכם בלי ארנק, תרמיל ונעליים, האם חסר לכם דבר? והם אמרו: דבר לא חסר –לוקס 22:35.

אין צורך לצאת לשליחות בארצות זרות כדי לחוות את כוחו של אלוהים משתחרר ופועל בחייך. כל מעשה של ציות רדיקלי הוא מעשה של אמונה. ישנם גברים בקהילות האנאבפטיסטיות שלנו החווים תבוסה מוסרית. אם ניכנע לחשיבה של קורבן ("אין לי שליטה בזה"), ונגדיר כישלון מוסרי כהתמכרות, אנו מכינים את עצמנו לתבוסה מתמשכת. אנשי אמונה הם אנשים של מעשה, שנוקטים צעדים מדידים של ציות שיובילו אותם לניצחון סופי. כישלון מוסרי מתחיל בפשרות קטנות שמסתיימות בתבוסה מוחצת.

מעשיו של פטרוס לא היו הגיוניים. אילו היה פטרוס מעבד את החלטתו באמצעות השיטה המדעית, הוא לא היה נוטל סיכון כזה. לרבות מהמצוות הפשוטות של המשיח אין הנמקה מדעית נראית לעין. מן הטבילה, דרך סעודת האדון, רחיצת רגליים ועד משיחה בשמן — כל אלה מעשי אמונה. משמעותו וכוחו של כל אחד טמונים בעשייתו בלב של אמונה צייתנית, לא בדבר עצמו.

כך גם ברבים מההיבטים של החוויה הנוצרית. נוכל לנתח דבר ללא סוף, ובסופו של דבר להביא לחיסולו. זה קורה בהרבה כנסיות. אנו משתמשים בנימוקים כדי לבטל את כיסוי הראש של האישה. אנו משתמשים בנימוקים כדי לבטל את אורח החיים שאינו הולך בדרכי העולם. אנו משתמשים בנימוקים כדי לבטל את הקביעות של קשר הנישואין. אנו משתמשים בנימוקים כדי לבטל את האחריות ההדדית בין האחים באמונה. מה שנשאר לנו אינו דומה לתורתו הפשוטה של ישוע. תלמידות קוראת לנו לציות נאמן. ישוע והשליחים לימדו זאת, ולכן אנו עושים זאת. הברכה והכוח טמונים בעשייה.

זה מה שגילה פטרוס. הוא הלך על המים! הוא לא טבל תחילה אצבע של רגלו כדי לבדוק את המים. אני אוהב לדמיין שהוא קפץ מהסירה ונחת על המים בשתי רגליו. זו הייתה אמונה, ולפטרוס הייתה אמונה.

אך כשראה את הרוח העזה, פחד; וכשהחל לשקוע, צעק: אדון, הצל אותי! מיד הושיט ישוע את ידו, אחז בו ואמר לו: קטן אמונה, מדוע הטלת ספק? וכשעלו לסירה, הרוח פסקה –מתי 14:30-32.

לפטרוס הייתה אמונה ללכת על המים עד שהחל להביט סביב והחל לעבד את מצבו באמצעות השיטה המדעית. אין בכך כדי לשלול את תקפותה של השיטה המדעית. השיטה המדעית מוכיחה את הסדר שבבריאה ואת העדות לקיומו של בורא.

באיגרת אל העברים 11 אנו קוראים ש…האמונה היא הממשות של הדברים שמקווים להם, והראיה לדברים שאינם נראים –עברים 11:1.

אמונתנו היא הממשות ואמונתנו היא הראיה למציאויות רוחניות. כפי שהשיטה המדעית מוכיחה את המציאויות של העולם הנברא, כך אמונתנו מוכיחה מציאויות רוחניות.

הרוח העזה והגלים המתנפצים גרמו לפטרוס לפחד ולשקוע. לעתים אנו מבקרים את פטרוס על כך שהסיר את עיניו מישוע ושקע בגלים; עם זאת, פטרוס הלך על המים — לא ידוע לי על מישהו אחר שהלך על המים. כשאנו עוברים מאמונה צייתנית להצדקות שכליות הנובעות מן הבשר, אנו מאבדים כוח עם אלוהים.

האם אנו מציעים כי אמונה היא אי־רציונלית? לא, כלל לא. למעשה, מעשה האמונה הראשון הוא להאמין שישוע הוא הלוגוס. יוחנן כתב, בראשית היה הדבר [לוגוס], והדבר [לוגוס] היה עם אלוהים, והדבר [לוגוס] היה אלוהים –יוחנן 1:1. מהמילה היוונית לוגוס נגזרת המילה האנגלית logic.

כפי שיש חוקים בטבע שהופכים את השיטה המדעית לאיתנה ולניתנת לשחזור, כך יש חוקים רוחניים שמעניקים סדר ולכידות לאדם הפנימי שלנו. ישוע הוא ההתגלמות של האמיתות האלה. תורתו היא גילוי האמיתות האלה, ובאמצעות מותו ותחייתו נעשו האמיתות האלה נגישות לכול. ישוע הבטיח, אך כאשר יבוא הוא, רוח האמת, הוא ידריך אתכם אל כל האמת… –יוחנן 16:13.

אנשי אמונה הם אנשים שיש להם עיניים לראות את המציאויות הרוחניות האלה. הראייה שלהם אינה מוגבלת לעולם הטבעי. הם מבינים שיש מציאויות רוחניות הפועלות בחיינו על פי "סיבה ותוצאה", והן עוצמתיות לא פחות מ"הסיבה והתוצאה" שאנו רואים סביבנו בעולם הטבעי מדי יום.

מציאויות אלה נראות רק לאנשי אמונה. פאולוס כתב, אך האדם הטבעי אינו מקבל את הדברים של רוח אלוהים, כי הם שטות בעיניו; והוא גם אינו יכול להבינם, מפני שהם נבחנים באופן רוחני –הראשונה אל הקורינתים 2:14. אנשי אמונה הם אנשים שחייהם נשלטים על ידי מציאויות רוחניות שהן בלתי נתפסות לאדם הטבעי. אם תהיה איש אמונה, צפה לכך שלא יבינו אותך. אתה מתחיל מסע שיעמוד בניגוד להשקפת העולם של רבים.

כשהחל פטרוס לשקוע בגלים קרא: "אדון, הצל אותי". זעקתו הנוגה גילתה אמון מוחלט באדונו. ישוע הושיט את ידו והציל אותו. המילים הבאות של ישוע ממשיכות לאתגר אותנו. הוא אמר לפטרוס, …קטן אמונה, מדוע הטלת ספק? מתי 14:31. פטרוס זה עתה הלך על המים — הישג שאיש לא השיג לפניו או מאז, ובכל זאת ישוע כינה זאת "אמונה קטנה" ושאל, "מדוע הטלת ספק?".

ישוע אמר בהזדמנות אחרת, …אם יש לכם אמונה כגרגר חרדל, תאמרו להר הזה: עבור מכאן לשם, והוא יעבור; ושום דבר לא יהיה בלתי אפשרי לכם –מתי 17:20.

אם ה"אמונה הקטנה" של פטרוס אפשרה לו ללכת על המים, ואם אמונה זעירה כגרגר חרדל יכולה להזיז הרים — מה הדבר אומר על אמונתך ועל אמונתי?

אולי זו עדות שהאמונה שלנו קטנה יותר מה"אמונה הקטנה" של פטרוס וזעירה יותר מגרגר החרדל הזעיר?! זו גם עדות שאלוהים מכבד אמונה קטנה. מה שהוא אינו מכבד הוא היעדר אמונה. על פי אמונתך ייעשה לך. אמונה קטנה… הליכה על המים! אין אמונה… שקיעה מתחת לגלים!

מכיוון שישוע הוא ה"לוגוס", הוא אדון העולם הטבעי והעולם הרוחני. הוא הוכיח את עצמו כאדון הרוח והגלים — וכשעלו לסירה, הרוח פסקה –מתי 14:32. והוא הוכיח את עצמו כאדון העולם הרוחני — אז באו אלה שהיו בסירה והשתחוו לו ואמרו: באמת אתה בן האלוהים –מתי 14:33.

אנחנו, בעולם המערבי שלנו, נעשינו כה רוויים בחומרנות עד שקל להוביל אותנו להאמין שהמציאויות הטבעיות הן המציאויות החזקות ביותר. חומרנות זו תוקפת אותנו לא רק בשפע הדברים החומריים, אלא גם בהפגזה של פילוסופיה הומניסטית. פילוסופיה הומניסטית היא חשיבה שאין בה מציאות רוחנית… שאין בה אמונה.

אם אתה, כגבר, מוצא את עצמך שוקע בגלי ייאוש… בין אם במאבקים כלכליים… בין אם בקשיים ביחסים… בכישלון מוסרי, או שאולי אתה המבקר החריף ביותר של עצמך… הרשה לי לאתגר אותך להרים את עיניך אל מי שהוא הלוגוס. ישוע הוא האדון על נסיבותיך והוא המבקש להיות אדון נפשך. לאפשר לישוע להיות אדון נפשך פירושו לחיות בציות מתוך אמונה לתורתו הרדיקלית של ישוע.

כדי לחיות בהרמוניה עם העולם הטבעי אנו מכבדים את חוקי הטבע. כשאנו מחליפים גג אנו מכבדים את חוק הכבידה. בנהיגה ברכב אנו מאטים בפניות מתוך כבוד לחוק ההתמדה. הפרת חוקי הטבע מובילה לפגיעה במישהו.

כדי לחיות בהרמוניה עם העולם הרוחני אנו מכבדים את תורת המשיח. אנו אוהבים את רענו. אנו סולחים לאחינו. אנו מקיימים את נדרי הנישואין שלנו. אנו נושאים …איש את משאו של רעהו, וכך מקיימים את תורת המשיח –גלטים 6:2.

אנשי אמונה הם אנשים הקשובים למציאויות רוחניות אלה ומסדרים את חייהם בהתאם.