כילד, ייתכן שתחשוב שאינך יכול לשנות את חייהם של האנשים סביבך, אבל זה לא נכון! המעשים הקטנים של טוב לב לא יישכחו במהרה. להיות חבר אמיתי של מישהו שסובל יכול לשנות את חייו של אותו אדם לנצח.
זו הסיפור האמיתי של "הדסה" (לא שמה האמיתי), ילדה צעירה שציפתה בקוצר רוח להתחיל את בית הספר. ברגע שהתחילה בכיתה א', איזו אכזבה הייתה לגלות שבנות כיתה ב' היו מוכנות להיות אכזריות כלפי מישהו, או כך נראה. אולי היה עדיף אילו הדסה הייתה מתנגדת להן, אבל היא לא עשתה זאת. במקום זאת היא בחרה להתנהג כאילו זה לא פגע בה וניסתה להתעלם. כמה ימים היו טובים יותר מאחרים, אך למרבה הצער זה נמשך שלוש או ארבע שנים.
בוודאי היו גם זמנים טובים, אבל הרבה ערבים היא חזרה הביתה מבית הספר ובכתה ברוב הדרך, מאחלת שלא תצטרך לחזור לבית הספר למחרת!
יום אחד אחת הבנות איבדה את העט שלה. היא הייתה בטוחה שהדסה גנבה אותו. זה היה מטריד מאוד את הדסה, שהייתה מצפונית מאוד. בהפסקה הבאה האשימו אותה ברמאות בכרטיסיות הלימוד שלה. גם סיפורים מאולתרים רבים אחרים נפוצו בקרב הבנות.
עם זאת, הייתה שם ילדה קטנה אחת בקבוצת בנות כיתה ב' שאותה נספר בשם "אסתר". היא הייתה החברה הטובה ביותר של הדסה ותמכה בה לאורך כל השנים הקשות האלה.
אסתר הייתה ילדה עדינה ומתוקה מאוד, וזה בעיקר מה שהדסה זוכרת אותה. לאסתר הייתה סיסטיק פיברוזיס ובשנות ה-70 לא היו אפשרויות טיפול רבות למחלה הזו כפי שיש היום, ולכן חולים אלה בדרך כלל מתו צעירים מאוד. ככל שמחלתה של אסתר התדרדרה, הימים שבהם הרגישה מספיק טוב כדי להיות בבית הספר היו נדירים. מכיוון שאסתר הייתה אהובה, הימים שבהם היא הייתה בבית הספר היו מיוחדים לכולם. אולי אסתר הבינה שהיא תהיה בשמיים לפני הבנות האחרות — אנחנו לא יודעים בוודאות. אבל היא לימדה את הבנות שיר, "How Far Is Heaven", שהדסה עדיין אוהבת לשיר היום!
הדסה עדיין זוכרת שראתה את צוות החירום חולף ליד הבית כשהם לקחו את אסתר לבית החולים בפעם האחרונה. זו הייתה קבוצת ילדות מבית הספר מאד עצובה כשאסתר מתה בגיל 13. אסתר נגעה בלבם של אנשים רבים בחייה הקצרים, כולל האחיות שטיפלו בה בתקופת אשפוזה. הדסה עדיין זוכרת שראתה כמה מהאחיות בוכות בהלוויה של אסתר. האם את חושבת שהדסה אי פעם תשכח את אסתר? לעולם לא!
מלבד היותה החברה הטובה שלה, נקודה מוארת נוספת עבור הדסה הייתה שכשהאסתר הייתה בבית הספר הבנות האחרות לא היו כל כך מרושעות כלפיה (הדסה). יצא שבכיתה ד' בערך אסתר הייתה בבית הספר לעתים תכופות יותר. יום אחד היא חזרה הביתה וסיפרה להוריה מה היא ראתה בבית הספר — כמה הבנות האחרות היו נגד הדסה והיו מרושעות כלפיה. אביה של אסתר העלה את הבעיה הזו בפגישת ההורים/המורים הבאה. איזו מהפך התחיל כבר מהיום שאחריו! אחת הבנות אפילו באה אל הדסה והתנצלה. בסופו של דבר הן יכלו כולן להיות חברות והיום אותן בנות הן "חברות בית־הספר הישנות" של הדסה.
שווה לעמוד לצד מישהו שמטופל בחוסר אדיבות. התמיכה שלך עשויה להיות מה שאלוהים ישתמש בו כדי לעזור לחברתך לעבור את זמנה הקשה בדרך טובה! ושתפי את זה עם ההורים שלך — הם יכולים לעזור למצוא דרך לשנות את הבעיה.
