עלינו לצמצם את כרך ספרנו לבשורות הפשוטות, ולבחור, אפילו מתוכן, רק את מילותיו של ישוע עצמו, תוך הסרת העמימויות [המשמעויות הכפולות] שאליהן הובילו אותנו .... כך תיוותר מערכת המוסר הנשגבת והמיטיבה ביותר שהוצעה אי פעם לאדם. עשיתי זאת לשימושי האישי: גזרתי פסוק אחר פסוק מתוך הספר המודפס, וסידרתי את הדברים שהם בבירור שלו, ואשר קל להבחין בהם כשם שקל להבחין ביהלומים בערימת זבל.
כך כתב תומאס ג'פרסון על מיזם הטיהור שלו של כתבי הקודש מתפיסות שגויות ומפרשנויות מוטעות שנתנו כותבי ארבע הבשורות עצמם. עד שסיים להשתמש בתער שלו (כן, הוא השתמש ממש בתער כדי לגזור ולהדביק יחד את הקטעים שרצה!), ג'פרסון הצליח להעלים כל אזכור למלאכים, ליוחסין, לנבואה, לניסים, לתחייה ולאלוהותו של ישוע. המילים האחרונות של התנ״ך של ג'פרסון הן: „כעת, במקום שבו נצלב, היה גן; ובגן קבר חדש, שאיש עדיין לא הונח בו. שם הניחו את ישוע. וגללו אבן גדולה אל פתח הקבר והלכו להם.”
תנ״ך בלי תחייה! תומאס ג'פרסון בחר מה רצה להאמין. הוא רצה תנ״ך שמנוכה ממנו כל מה שאינו קשור ישירות לישוע.
פרסיבל אוורט מספר מה באמת קרה:
הוא החליט שכללי המועדון שאליו רצה להשתייך אינם הכללים שלפיהם הוא רוצה לשחק. לכן, במקום להחליף מועדון, הוא שינה את ספר החוקים בכך שגזר והדביק יחד, פשוטו כמשמעו, רק את הקטעים שמצא רלוונטיים לפרשנות שלו.
שמתם לב? במקום ליצור תנ״ך שמעמיד את ישוע במרכז, תומאס ג'פרסון יצר תנ״ך שמעמיד את ג'פרסון במרכז!
אף שכנראה איש מאיתנו אינו לוקח ממש תער אל התנ״ך שלו, האם אנחנו עושים זאת במחשבותינו? האם אנחנו שואפים לשנות את כללי המועדון (מלכות אלוהים), או מבקשים להחליף מועדון (להיוולד מחדש לתוך המלכות בכוח רוח הקודש)? ~
