הבטחה של שיר

אלי קירבה את כיסאה למבוגרים שישבו ושוחחו במטבח. סבא, סבתא ודודה לילי באו לביקור, ולמרות שלא תמיד הבינה את השיחה, היא אהבה להאזין. היא גילתה שכך היא לומדת דברים רבים.

נושא השיחה באותו ערב היה קשור לכנסייה, וזה עורר אצלה מחשבות על השירה בתפילות של יום ראשון בבוקר. למרות שאלי הייתה רק בת חמש, היא אהבה מאוד לשיר. היא חשבה על כך שסבה היקר היה מוביל שירה בכנסייה שלהם, וכמה אהבה כשהוביל שיר.

בכנסייתה של אלי ישבו כל מובילי השירה סביב שולחן בקרבת מרכז הכנסייה. כל אחד מהם בחר בתורו שיר והוביל את הקהילה בשירתו. אלי לא תמיד הכירה את השירים שנבחרו. הם שרו מתוך ספר מזמורים שחור קטן, שהיו בו שירים רבים עם מילים קשות ומנגינות שלא הכירה. אך בסוף ספר השירים הקטן הזה היה מדור שנקרא "הנספח", ובו היו מזמורים מוכרים לה, והיא תמיד שמחה כשהכריזו על שיר מאותו חלק של הספר. השיר האהוב עליה היה 'מושיע, כמו רועה הובל אותנו', ולמרות שעדיין לא ידעה לקרוא, היא ידעה שמספרו שמונה. כשמספר השיר הזה הוכרז בבוקר יום ראשון, היא תמיד הרגישה רטט של התרגשות. היא תוכל להצטרף ולעזור בשירת השיר הזה!

הלוואי שנשיר את השיר הזה שוב, חשבה אלי. עבר זמן רב מאז ששרנו אותו.

ואז עלתה בדעתה מחשבה פתאומית. למה שלא תבקש מסבא לבחור את השיר הזה ביום ראשון הבא?

כן, אשאל אותו ואראה מה הוא אומר על הרעיון הזה, היא חייכה לעצמה. היא החליטה לחכות עד שסבא וסבתא יהיו מוכנים לצאת. היא הלכה בעקבות סבא אל מחוץ לדלת, וכשהלך על המרפסת, היא ניגשה אליו במהירות ונעמדה לצדו. "סבא," שאלה. "אתה חושב שתוכל להוביל את השיר 'מושיע, כמו רועה הובל אותנו' ביום ראשון הבא? ממש הייתי רוצה לשיר אותו שוב!" היא חשה פתאום ביישנות על ששאלה שאלה כזו, ונחפזה בחזרה לכיוון פתח הבית.

סבא הביט בה מלמעלה וחייך. "אני חושב שאוכל לעשות את זה. זה שיר שאת אוהבת?" עיניו נצצו כשהביט באלי. "אשמח להוביל אותו במיוחד בשבילך."

אלי בקושי יכלה לחכות לתפילה בכנסייה ביום ראשון הבא. היא תזכה לשיר את השיר "שלה". סבא אמר שיבחר אותו, ולא היה לה ספק שיעשה כפי שאמר.

ביום ראשון בבוקר היא חיכתה בקוצר רוח שחלק השירה בתפילה יתחיל. השיר הראשון והשני לא היו מוכרים לה. ואז הגיע תורו של השיר השלישי. "בואו נשיר את מספר 8 בנספח," הכריז מוביל השירה. לבה של אלי שר. הם עומדים לשיר את השיר האהוב עליה. סבה מילא את בקשתה. עיניה זרחו כשהצטרפה לשירת השיר היפה. זה היה מזמור יפה שדיבר על דאגתו של ישוע כרועה וכחבר, ועל כך שתמיד ישמור את ילדיו קרובים אליו.

מאוחר יותר, אחרי שהסתיימה התפילה בכנסייה והם היו בדרכם הביתה, אמרה אלי לאמה: "סבא בחר את השיר ההוא, בדיוק כמו שביקשתי ממנו!"

אמה של אלי נראתה מעט מופתעת. "ביקשת ממנו להוביל שיר היום? מתי ביקשת ממנו?"

"כן, ביקשתי. באותו ערב כשהם ביקרו, שאלתי אותו אם יוכל להוביל אותו היום, והוא אמר שכן. והוא עשה את זה!" אמרה אלי בשמחה.

על פניה של אמה הייתה הבעה מוזרה, והיא שתקה לרגע.

"ידעת שסבא וסבתא לא היו שם היום? ברגע האחרון הם החליטו ללכת הבוקר לתפילה בכנסייה במקום אחר." אמה חייכה ברוך אל בתה הקטנה. "נראה שאלוהים ידע למה השתוקק לבה של ילדה קטנה, והוא הנחה אח אחר לבחור את השיר שאת כל כך אוהבת. זה כל כך מדהים, נכון?" אלי הנהנה. לחשוב שסבא אפילו לא היה בכנסייה היום, ובכל זאת הם שרו את השיר האהוב עליה! הידיעה שישוע דואג לה עד כדי כך נתנה לה הרגשה מיוחדת כל כך.

היום אלי היא אישה בוגרת, וכבר יש לה ילדים משלה. בכל פעם שהיא חושבת על האופן שבו ישוע דואג לכל ילדיו, היא נזכרת במיוחד בכך שלאלוהים היה אכפת מילדה קטנה אחת, בת חמש, ומהשיר שאהבה כל כך. כפי שאמה אמרה, ועדיין אומרת: "כמובן שלאלוהים אכפת. הוא אוהב את כל ילדי העולם!"

מושיע, כמו רועה הובל אותנו

Dorothy Ann Thrupp