אנחנו „נוצרים בעלי תפיסה עולמית” (אבל לא נוצרים ארציים). אהבתו של אלוהים לכל בני האדם עומדת בראש סדר העדיפויות שלנו. שום גזע אינו נעלה על אחר, שום ממשלה אינה אהובה יותר מאחרת, ושום מדינה אינה יקרה לנו יותר מאחרת. איננו מציבים את כלכלת האומה שלנו לפני כלכלתו של אלוהים. הוא אומר לנו לבקש תחילה את מלכותו. ואז הוא ידאג לצרכינו.
הידיעה שמיליארדי אנשים אינם מכירים את מושיענו מניעה אותנו לפעול מדי יום. התשוקה שלנו בחיים, רצוננו שאינו יודע שובע, היא להביא אליהם את אהבתו של אלוהים.
אין משימה קטנה מדי עבורנו. הדבר היחיד שמגביל אותנו הוא נכונותנו להאמין שאלוהים יכול לאפשר לנו לבצע אותה.
אנחנו מסורים לחלוטין לישוע המשיח, מושיענו ואדוננו. לא פחות מכך. אנחנו מבינים שהליכה בעקבותיו פירושה מוות מוחלט לעצמנו. להיות תלמידיו עולה לנו בהכול.
אל תיתן לנו ברכות — תן לנו חסד להיות צייתנים לחלוטין, ללא עוררין, לכל אחת ואחת ממצוותיך ומשאלותיך.
אל תיתן לנו מעמד — תן לנו מקום לשרת.
אל תיתן לנו דברים לשימושנו — השתמש בנו.
אל תיתן לנו אחוזה לגור בה — תן לנו קרש קפיצה להביא את אהבתו של המשיח לכל העולם.
אל תיתן לנו משרות טובות — הטל עלינו עבודה.
אל תיתן לנו נוחות — צווה עלינו.
אל תיתן לנו הנאה — תן לנו פרספקטיבה.
אל תיתן לנו סיפוק — למד אותנו להקריב.
אל תיתן לנו בידור — תן לנו את היכולת לפעול.
אל תיתן לנו משכורות טובות — תן לנו כוח לעשות את רצונך.
שמחתנו הגדולה בחיים היא לרצות את אדוננו — ואין שמחה אחרת המשתווה לה.
נמאס לנו לשחק בדת; נמאס לנו מסמינרים ומבתי ספר לתנ״ך שמכשירים הוגים שאינם פועלים; נמאס לנו מחיי כנסייה המורכבים מכמה אירועים קבועים ומדרשות שנשמעות טוב — כאילו הן נמדדות כנאומים — אך אין להן ערך של ממש מלבד טיפוח השאננות. החיים אינם פרק זמן של כ-70 שנה שעלינו לעבור עד שהמשיח ישוב או ייקח אותנו אליו, וגם אינם זמן לחפש הגשמה אישית.
איננו שואפים למימוש עצמי — אנחנו חותרים לכך שאהבתו של אלוהים תתממש בלבבות כולם.
איננו תובעים את זכויותינו האישיות — אנחנו שואפים לראות את כל בני האדם משתחררים.
איננו מתכננים תוכניות — אנחנו מקבלים הוראות.
אין לנו תלונות — מלבד לבנו כפוי הטובה.
אין לנו תירוצים — הם מגבילים את אלוהים.
איננו מבקשים סיבות — אנחנו מבקשים אחריות.
איננו נותנים לאלוהים 10% מהכנסתנו — אנחנו נותנים לו את כולה.
איננו עובדים למענו מ-8 עד 5 — אנחנו שייכים לו במשך 24 שעות בכל יום.
איננו סטואיקנים — אנחנו כואבים ובוכים כשיקירינו עוזבים אותנו. אבל אנו כואבים עוד יותר על אנשים שעוברים אל הנצח בלי לקבל את ישוע המשיח כאדונם. איננו „נושרים” מפני שאיננו מחזיקים ב״משרות מכובדות ובטוחות״ — אנחנו „מסורים לחלוטין”.
איננו ציניקנים. אף שיש שאלות שנותרו ללא מענה, אנחנו יודעים שלמשיח יש את כל התשובות.
איננו ממורמרים. אף שנפגענו, המשיח הוא המרפא שלנו.
איננו מבלים שעות אינסופיות בהתקוטטות על סוגיות שוליות, כגון השקפות מסוימות על אחרית הימים.
איננו מתגאים ברכישת דברים.
אנחנו אומרים שאין טעם לדבר על זמינות או נכונות. אנחנו מעדיפים לציית ולעשות את העבודה, ולא לדבר עליה.
— מחבר לא ידוע (מעובד)
