מימי התעלה האנגלית זרמו לרוחב ולעומק, ואיש מעולם לא חצה את מלוא רוחבה בכוח זרועותיו. אחוז שאפתנות לעשות את מה שאיש לא עשה לפניו, ובטוח בכוח שריריו, שחה השחיין הנודע מתיו ווב את עשרים וחמשת המיילים הללו והגיע אל חופי צרפת.
הוא שהה רבות במים ותמיד יצא מהם ללא פגע, וכמו חשב שחייו מוגנים בקסם; וכשהביט בזרם הגועש של ניאגרה, החליט לסכן את חייו למען התהילה — תהילה שמעולם לא השביעה את כמיהתו של שום לב אנושי — ואמר: „הכול עניין של מזל, ועל הסוף אני לא חושב; אני הולך לנסות את מזלי.”
בפעם האחרונה, אף שלא ידע זאת, ב־24 ביולי 1883 לבש את בגדי השחייה המוכרים שלו וזינק אל הזרם הסוער והמתערבל, זינוק שהתגלה כקטלני. הוא עלה מן הצלילה, כהרגלו, כדי לצוף ולהתחיל לשחות, אך המים המסתחררים אחזו בו כקש באגרופם האדיר והטיחו אותו, נסתר וחסר אונים, אל תוך המערבולת שאותה העז להתריס כך; אלפים עמדו בבטחה סביבו וראו אותו נעלם, בטוחים אך חסרי יכולת לעזור לו.
על גדת הנהר האדיר הזה נמצא סלע המכונה „מעבר לנקודת הגאולה”. לשון יבשה קטנה הבולטת אל תוך המים, שאינה מושכת את תשומת לבם של המטיילים; אך מעבר לה לא ידוע על אדם שניצל. בצד אחד יש חיים, תקווה וישועה; בצד האחר — מוות, ייאוש ואבדון; והמרחק ביניהם קטן כל כך.
בזרם החיים השוצף אנו מתקרבים מדי יום לנקודה שממנה אין נוסע חוזר; ואינך יודע כמה מהר אתה עלול להיסחף, שקוע בחצי חלום, „מעבר לנקודת הגאולה”. אותה לחישה בלב היום, של פסוק שלמדת על ברכי אמך; אותה הצלה מופלאה ברגע של סכנה עזה; אותו יום שבו עמדת ליד קבר פתוח והבטת בתעלומותיו שאין להן חקר; אותה מחלה שקירבה אותך כל כך אל מלכות האלוהים, אך לא הכניסה אותך לתוכה — הו, מי יוכל לומר מתי יפנה אליך הקול בתחינתו בפעם האחרונה.
האם תוכל לדעת איזה מן המצבים האלה יהיה „נקודת הגאולה” בחייך? אלוהים אומר: „רוחי לא תיאבק באדם תמיד (בראשית ו׳:ג׳)” ו„לו ידעת גם את, ולו ביום הזה שלך, את הדברים השייכים לשלומך! אך עתה הם נסתרים מעינייך (לוקס י״ט:מ״ב).”
