כוח, אהבה ומוח שפוי

חורף 1882 נפתח בעיירה הקטנה טסקומביה שבאלבמה. ילדה שמחה ונורמלית בת שנתיים חלתה לפתע בחום מוזר. החום בא ונעלם, בא ונעלם, ובא שוב. רופא המשפחה חשש שהילדה תמות מהעומס, אך הילדה הייתה חזקה ויום אחד החום עזב סופית. למחרת האם הניפה יד מול פני בתה, אך הילדה לא המצמיצה. מאמצים נוספים לא הביאו תוצאות ויום חדש צץ עבור המשפחה עם בת עיוורת.

כאשר הילדה חזרה והתחזקה כדי לשוב ולשחק, פעמון הערב הגדול פרץ בקריאה לכל הסביבה, אך הלן לא הגיבה. רעשים אחרים הניבו תוצאות דומות והמשפחה של קיילר הגיעה להכרה חדה כי החיים לעולם לא יהיו כפי שהיו. רובנו אולי לעולם לא נעמוד בפני הנסיבות הקשות שעברה משפחתה של הלן קלר, אך כל אחד מאיתנו בוודאי יסבול מכשלים שמותאמים לו במיוחד על-ידי אלוהינו.

המוח האנושי הוא יצירה מדהימה ומורכבת. אף על פי שרבים ניסו להבין אותו, יכולתו התפעולית נותרה בלתי נתפסת בעיני האדם. אין פלא שחלק מהתובנה החדה ביותר לגבי בריאות הנפש מתגלה בדבר ה'. “For God hath not given us the spirit of fear; but of power, and of love, and of a sound mind.” (2 Timothy 1:7)

הפחד הוא האויב המאיים על נפש שלמה. הוא מתנשא מעל הנפש ומלעיג לקדושים בצחוק מאיים. פחד יכול להפוך מדשאה שטופת שמש למדבר בודד. הוא יכול להאיר חתונת-ממלכה כשקועה באפלה ולשנות משתה המלכים לאירוע שמביא בחילה. זהו הכלי החזק וההרסני ביותר בשירותו של השטן. למרות טענות רבות ואמירות נועזות, אין מי שנחסם ממנו. “A dreadful sound is in his ears: in prosperity the destroyer shall come upon him. He believeth not that he shall return out of darkness, and he is waited for of the sword.” (Job 15:21, 22) זהו הפחד שעומד לתקוף ולכבות את כל שגשוג הנפש. אם נרצה לעמוד נגדו בימים אלה, עלינו להתקומם במרץ במלחמה מתריסה.

אין צורך להסתכל רחוק כדי לראות את חיסולו והיחלשותו של מוח האדם. תרופות למוח הן מהמתכונים המובילים הנצרכים באמריקה היום. זו אינה האשמה מכוונת כלפי יחידים שעשויים להזדקק לסיוע רפואי לשלוט במחשבתם. אבל אין צורך להיות מלומד כדי להביט בהשמנה ולחשוב על הדיאטה, לראות בני נוער מורדים ולקשר זאת לתשתית הבית, או לראות לבבות האנשים (מוחותיהם) נכשלים ולהאמין כי פחד הוא בשורש. בעוד שיש מי שמצליח לשלוט לחלוטין בתזונתו, מעטים יכולים לטעון שהם הורים מושלמים. עוד פחותים הם אלו שאינם, מעת לעת, נתונים במותקפי פחד. אף שהגאווה וההיגיון עשויים לשמור על האדם החיצוני בשליטה ולהשאירו רגוע לחלוטין, האדם הפנימי, לפחות בעילום-מוחין, חייב להתמודד עם המתח. אמריקנים אוהבים לאמץ את המוטו, "No fear!" אך צריכת התרופות שלנו מספרת סיפור שונה. פאולוס לא טען לפטור, כי הוא היה “troubled on every side; without were fightings, within were fears.” (2 Corinthians 7:5)

ממה אנו פוחדים? מאובדן, מכאב ומהשפלה. איש לא אוהב לאבד משהו שלחם להשיגו. איש לא נהנה מכאב. איש לא אוהב להיות מושפל. ובכל זאת, אין צורך לקרוא רחוק בכתבי הקודש כדי להבין שלעיתים אלה הן הדרכים שאלוהים משתמש בהן כדי להניע את עבדיו בדרך לדמותו. אין על-מאן שיבטח עלי אדמות שיכול להבטיח את זוהר הנעורים, אהבת המשפחה או כבוד החברים. הדברים שמספקים לנו את חזית העולם חשופים כולן לסיכוני האובדן. לכן אנו חוששים. אף שנשכב במיטה עד זריחת הבוקר, אנו לא יכולים בכל דרך להגדיל את דרכנו או להקל על האובדן שאלוהים הציב בחיינו. דאגה זו רק מחמירה את צערנו ומזינה את פחדינו.

“Be careful for nothing; but in every thing by prayer and supplication with thanksgiving let your requests be made known unto God. And the peace of God, which passeth all understanding, shall keep your hearts and minds through Christ Jesus.” (Philippians 4:6 7) כאן נמצא שמירת לבבותינו ומוחותינו: תפילה, שלום, ותודה.

כמו אומן מיומן עלינו לארוג בקפידה שתי הפסוקים הללו זה עם זה על בוּם החיים, שכן נראה שיש קשר ישיר בין ה"פורה" — כח, אהבה ומוח ישר — ל"שורשית" — תפילה, שלום והכרת תודה. לא ייכבש פחדנו בלעדיהן, וכל חברה החסרה מרכיבים אלה תהיה בוודאי מנועה.

תפילה מולידה כוח

במצבנו המועף איננו יכולים לתפוס את התפילה כפי שצריך. אז עלינו להישען על אלה שיכולים או אולי על הרוח, אשר תתפלל בעדינו בתחים שאי אפשר לבטא. שיחה עם ראש העולם הכל־יכול היא משימה נועזת מאוד. רבים מנהלים את התפילה כמשימה טקסית בלבד, שביקשו להיות מכובדים בצורה מושלמת בה. זו אינה שיחה עם חבר, ולא נועזת היא. היא מזכירה יותר תיאור של פחד. הטיפול הריפויי בפחד הוא בהשפכת כל חרדתנו, מרירותנו ותלונתנו על אלוהינו. קדושי העבר ידועים בכך שהטיחו באלוהים את האשמותיהם ומרירות נפשם בתפילה עזה.

“Then Job answered and said, Even to day is my complaint bitter: my stroke is heavier than my groaning. Oh that I knew where I might find him! That I might come even to his seat! I would order my cause before him, and fill my mouth with arguments. I would know the words which he would answer me, and understand what he would say unto me. Will he plead against me with his great power? No; but he would put strength in me.” (Job 23:1-6)

• David —“I poured out my complaint before him; I shewed before him my trouble.” (Psalm 142:2)
• Hannah —“For out of the abundance of my complaint and grief have I spoken hitherto.” (1 Samuel 1:16)
• Jeremiah —“He hath filled me with bitterness, he hath made me drunken with wormwood.”
  (Lamentations 3:15)
• Naomi —“Call me Mara: for the Almighty hath dealt very bitterly with me.” (Ruth 1:20)
• Hezekiah —“He will cut me off with pining sickness: from day even to night wilt thou make an end of me.” (Isaiah 38:12)
• Jesus — “My God, my God, why hast thou forsaken me?” (Matthew 27:46)

כולם אלה שפכו האשמות נועזות ותלונות נגד אלוהים בתפילה לוחת־לב ואף אחד מהם לא העליב אותו. להיפך, אלוהים לא נתן להם את רוח הפחד אלא רוח של כוח, והם משמשים לנו לדוגמה. זה היה אחאב חסר האמונה שנאמר לו לשאול את אלוהים אות בשמים או בארץ. בתשובתו הצדיקית הוא סרב "לנסות" את אלוהים. חוסר הנועזות הזה ושפע הפחד הם יותר מפתה לאלוהים מאשר שפע המרירות בתלונתנו, כי "there is no fear in love; but perfect love casteth out fear: because fear hath torment. He that feareth is not made perfect in love." (1 John 4:18)

שלום מוליד אהבה

כולנו רגועים עם הדברים שאנו אוהבים. "Great peace have they which love thy law: and nothing shall offend them.” (Psalm 119:165) ילד צעיר נוצץ שנמצא בשלום עם אביו מעריץ את האדם וניסה לחקותו. בעיני הילד רכות, דמותו של אביו נטולת פגמים. המיומנות שלו איננה ניתנת להשוואה. אפילו סוג הרכב שהוא נוהג בו הוא הטוב ביותר, והוא מחקה כל מעשה שלו. אף על פי שכל אב יודע את מגבלות ציפיות בנו, כולנו מרחפים בנאמנות עונתית זו. ידיעה ופחד הן שמערערות אהבה נאמנה זו. אב מתעלל יהרוס כבוד ילדות כזה ופחד יחליפו. זה היה מתוך פחד פשטני שעבד הרע קבר את כשרונו ולא עסק בו. בעיניו אדונו היה קפדן ומעורר פחד. אך אלוהים לא נתן לנו רוח של פחד אלא רוח של אהבה.

“We love him, because he first loved us. If a man say, I love God, and hateth his brother, he is a liar: for he that loveth not his brother whom he hath seen, how can he love God whom he hath not seen?” (1 John 4:19, 20) הנפש המושפעת מאהבה זו לא יכולה אלא לחקותה. הוא בשלום גדול עם אהבת אביו והעיניים שדרכן הוא רואה את דמות אביו יכולות רק לגייס חיקוי. לא משנה עד כמה קשות הנסיבות שבהן נמצא את עצמנו, רוח אהבה ושלום זו תיעביר אותנו בכל ההתנגדות שנפגוש בדרך החיים. יעקב לא חשב דבר על עמל קשה שהיה עליו לשאת בעבור רחל; רוח אהבה לאלוהים תנשא אותנו מעל פחד האדם וכל הפגיעה שאדם יכול לגרום לנו.

הודיה מולידה מוח שפוי

אין צורך לחקור נשמות מאושרות זמן רב כדי למצוא, בתוך יסוד כל אחת מהן, בסיס של הכרת תודה. רוחו של מוח שפוי, או שקט נפשי, היא הנאה שלווה מהחיים. לעתים קרובות אנו מת discouraged בדרך כאשר תכונות סביבתנו אינן עומדות בציפיותינו ובדמיוננו. מוח שקול ופשוט היה מנטרל ומפזר רעיונות חסרי פרי כאלה, אך כולנו מפתים להתעכב על אי־הכרת תודה מרתיעה. אין צורך בכוח מוח לחשוף דברים שאנו בזים להם, שכן השטן ודאי ימנף ויבליט כל פרט בלתי משביע רצון שנתקלנו בו. כל אחד מאיתנו עלול לחשוב את עצמו אל תוך מערה עמוקה, אבל עלינו להודות לעצמנו החוצה.

הפחד לאבד את בריאותנו, עושרנו, שמנו הטוב ואושרנו הוא המכשול הגדול ביותר להשגתו. להתמקד בכאבנו זה להזמין עוד ממנו. לנתח את חיינו ללא הרף כדי לראות אם הם ממלאים אותנו הוא דרך בטוחה לאי־הכרת תודה. העולם שואל בלי הרף, "Are we having fun yet?" התשובה היא, "No". לנפשות אלה החיים לעולם לא יהיו מספקים, והן חייבות לשוטט בחיפוש אחר מילוי גדול יותר שאותו האחרון לא השיג. הפחד שאיננו מקבלים את חלקנו ההוגן בחיים מייצר חוסר שביעות־רצון. חוסר שביעות־הרצון מייצר עוד פחד, והסחרור כלפי מטה מתקדם. כך היה ייסור הנפש שביקש שישב להם אליוו כדי לחלק את הירושה עמו. אולי זו מחשבה לוגית, אך היא אינה תורמת למוח שפוי ושלו. נפש פגועה זו אינה שורשית בתוכה ותמיד תיפגע בצורה כלשהי ותגלה בימיה מחפש מושיע שיבוא ויתקן את הצד השני. "... neither fear ye their fear, nor be afraid. Sanctify the LORD of hosts himself; and let him be your fear, and let him be your dread." (Isaiah 8:12, 13)

אין שיעור השגה אחוּזי עלי אדמות או סביבה מושלמת שתקדם מוח שפוי. הוא יכול להיבטח רק באמצעות תפילה, שלום והכרת תודה. הדבר עשוי לדרוש קצת תכנות מחדש של מחשבותינו כדי להגיע אל אזורי התת־מודע, אך עלינו לחגור ברגליים את מוחותינו ולתרגלם אם נרצה אי־פעם לזכות ב"the grace that is to be brought unto you at the revelation of Jesus Christ;" (1 Peter 1:13)

“And the peace of God,
which passeth all understanding,
shall keep your hearts and minds through Christ Jesus.
Finally, brethren, whatsoever things are true,
whatsoever things are honest, whatsoever things are just,
whatsoever things are pure, whatsoever things are lovely,
whatsoever things are of good report;
if there be any virtue, and if there be any praise,
think on these things.

— Philippians 4:7, 8