בוקר יום ראשון אחד התעוררה ילדה קטנה, שנקרא לה ג׳ניקה, כשקרני השמש האירו את חדר השינה שלה. היא לבשה את שמלת יום ראשון שלה, בדיוק כפי שעשתה בכל בוקר יום ראשון אחר. אבל בוקר יום ראשון הזה היה שונה מאוד. בזמן שישבה ליד שולחן ארוחת הבוקר וחיכתה שאמא שלה תמלא את הצלחת שלה, התחיל פתאום לכאוב לאמא שלה מאוד בחזה. הכאב היה חזק כל כך שהיא נאלצה ללכת לשכב על הספה. ג׳ניקה פחדה. היא לא ידעה מה עומד לקרות. כעבור כעשר דקות אבא שלה לקח את אמא שלה לבית החולים. מאוחר יותר באותו אחר הצהריים נודע לה ולאחיה ולאחיותיה שאמא שלהם לקתה בהתקף לב.
ביום רביעי בערב שלאחר מכן שאל אבא שלה: ״ג׳ניקה, תרצי להצטרף אליי מחר לבית החולים כדי לבקר את אמא?״
״כן!״ היא אמרה בהתלהבות.
למחרת בבוקר, אחרי ארוחת הבוקר, הצטרפו אליה אחותה הגדולה ואחיה התינוק ונסעו עם אבא שלה לבית החולים. באותו יום היא נהנתה מאוד. היא אהבה להביט מחלון חדר ההמתנה ולצפות במסוקים ממריאים ונוחתים. פעם אחת היא אפילו ראתה אמבולנס מגיע עם אורות מהבהבים וסירנה פועלת. זה היה מרגש! פעם אחת היא כמעט הלכה לאיבוד במסדרונות, אבל אחת האחיות שטיפלו באמא שלה ראתה אותה והראתה לה את החדר הנכון.
באותו לילה היא הייתה אמורה לישון עם אמא שלה. היא כל כך התרגשה! היא חשבה שיהיה כיף לישון על הכיסא בחדר של אמא שלה. אמא שלה עמדה לבקש מהאחיות כרית וכמה שמיכות. כרבע שעה אחרי שאבא שלה הלך, נכנסה אחות ואמרה שבסופו של דבר היא לא יכולה לישון שם! אבא שלה היה צריך לחזור כדי לקחת אותה. היא התאכזבה כל כך! היא בכתה כמעט כל הדרך הביתה. באותו לילה הם השאירו את אחיה בן השבועיים אצל אחת המשפחות מהקהילה, כדי לתת לאחיותיה הגדולות הפוגה מהטיפול בו.
למחרת ציפתה לה הפתעה נפלאה. קודם כול הגיעו לבקר בני הדודים שלה, שגרו במרחק של כשלוש שעות נסיעה. והיא גילתה שאמא שלה חוזרת הביתה באותו יום! היא עזרה לאחיה ולאחיותיה לקשט את הבית. אחותה הגדולה הכינה שני שלטים לקבלת פנים בתוך הבית, ואחיה הגדול הכין שלט אחד ליד שביל הגישה.
״אמא בבית!״ צעק אחיה הקטן כשראה את המכונית מגיעה אל הבית. ג׳ניקה ואחיה ואחיותיה מיהרו אל דלת הכניסה. הם הובילו את אמא שלהם לכורסת הטלוויזיה האהובה עליה, שהייתה קרובה למזגן שדודם התקין באותו בוקר.
באותו ערב ג׳ניקה התכרבלה לצד אמא שלה. ״אני שמחה שחזרת הביתה,״ לחשה. ״אני אוהבת כשאת בבית.״ מכיוון שאמא שלה נעדרה זמן רב כל כך, ג׳ניקה למדה להעריך אותה ולהודות עליה יותר.
ג׳ניקה כבר גדולה יותר, והיא עדיין אסירת תודה מאוד על אמא שלה. אולי אמא שלך לא הייתה צריכה להיות שבוע בבית החולים, אבל בכל זאת כדאי שתהיה אסיר תודה עליה. אל תשכח לומר לה!
