אם גן עדן אמיתי

אנחנו שומעים את כל הדיבורים על יפי התהילה
התנ״ך מדבר ומספר את סיפורו.
יש שם למעלה מקום, בלי עמל ובלי מאבק.
ובכל זאת, הכנסייה עלולה לשכוח את החיים האלה,
אם נוכחותו של אלוהים זורחת כשמש,
והשירה כה מתוקה, וכולם משתתפים בה.
אם גן עדן אמיתי, אשאל שאלה.
למה מתמקדים כל כך בחיים שלא יארכו?
אנחנו בונים כאן על פני האדמה את אחוזותינו,
כנראה שכחנו כמה מעט ערכם.
אנחנו מביטים ברכושנו ואומרים שהתברכנו,
ושוכחים שבקרוב הוא יישרף יחד עם כל השאר.
אוצרות הם דבר ראוי, על כך אנחנו מסכימים.
אך הניחו אותם בשמים, שם יישארו לעד.
האם נאבד את חיינו למען האדון הטוב?
אז נזכה בנצח וניטול חלק בגן עדן.
או שנאהב את חיינו, כפי שהתנ״ך מבהיר:
נאבד את הסיכוי שלנו להגיע לגן עדן יקר כל כך.
אם גן עדן אמיתי, עלינו להיות מבולבלים,
כי נדמה שהחיים האלה הם שמרתקים אותנו.
אם גן עדן מחכה לנו, ואנחנו יודעים שנגיע לשם,
למה אנחנו פוחדים כשהמוות מכה?
אם החיים הבאים הם גן עדן, נצח במחיצתו,
אז המוות הוא ההתחלה — למה הוא כה קודר?
חיינו אינם אלא אד ואדים, כך מלמד הספר הטוב.
הבה נחשוב בתבונה ונשנה את מבטנו.