# נצרות מחומשת שפה: he מחבר: Mike Fisher הגיליון המקורי: The Heartbeat of The Remnant, מאי/יוני 2011, מספר 3 עמודי המקור: 6, 7, 8, 9, 10, 11, 12, 13, 16 קריאת המאמר: קובץ PDF מקורי: 2011\-05\-Remnant\.pdf [The Heartbeat of The Remnant, מאי/יוני 2011]() ## מבוא מטרתי כאן היא לחשוב על חמש גישות שונות לנצרות המקראית שאפשר להבחין בהן כיום בכנסיות שמרניות\. הרשימה הקצרה הזאת צמחה מתוך שיחות שונות שהשתתפתי בהן\. יש בהחלט היבטים נוספים, אך במאמר זה נתמקד בחמשת הרעיונות האלה כנושאים, נקודות מבט או גישות: - ביבּליציזם - תחייה דתית - מסורתנות - כריסטוצנטריות - רסטורציוניזם לפעמים כנסיות מבהירות את זיקתן לאחד או יותר מהרעיונות האלה\. הביטוי „כנסיית כתבי הקודש” נפוץ בשמות של כנסיות\. על השלט של הכנסייה הכפרית הקטנה שליד ביתי כתוב: „עצמאית, ממוקדת בכתבי הקודש”\. במקרים כאלה די ברור איזו גישה ננקטת\. בפעמים אחרות אפשר לעמוד על מוקד העניין של קהילה \(או של אדם\) לפי הדברים שבהם היא מרבה לעסוק בדרשותיה או בפרסומיה\. אצל אחרים הנושא אינו נאמר במפורש, אך מתבהר היטב מתוך סדרי העדיפויות או בחירות אורח החיים\. כשנחשוב על כל אחד מן הנושאים או הגישות הללו בתורו, ננסה תחילה להגדיר אותם בקצרה, במונחים המקובלים בדרך כלל\. נבחן גם את הבסיס המקראי לכל נקודת מבט\. לבסוף נבקר כל גישה\. בסופו של דבר נבחן שלוש עמדות שאפשר לנקוט ביחס לדברים האלה\. ## ביבּליציזם מהו ביבּליציזם? הגדרה קצרה היא *„היצמדות לאות הכתוב בכתבי הקודש”\.* לעומק נוסף, נבחן את ההגדרה של *סולה סקריפטורה*: *„סולה סקריפטורה \(צורת אבלטיב בלטינית, „על פי כתבי הקודש בלבד”\) היא התפיסה שלפיה כתבי הקודש מכילים את כל הידע הנחוץ לישועה ולקדושה\. מכאן שסולה סקריפטורה מחייבת לקבל או להצהיר על אמונה רק בדוקטרינות שנמצאות ישירות \[בכתבי הקודש\], או בעקיפין באמצעות היסק לוגי תקף או חשיבה דדוקטיבית תקפה מן הכתובים\.”* \(ויקיפדיה\) > ביבּליציזם: כתבי הקודש אומרים זאת, ובכך העניין מוכרע\!\! לכן גישה זו תנסה להפוך את כתבי הקודש לאמת המידה לכל דבר\. ביבּליציזם פירושו לדבוק במה שכתבי הקודש אומרים; כל דבר נוסף עשוי להיות מיותר\. נראה שזה הגיוני כפתרון לבעיותינו\. לכתבי הקודש יש את המילה האחרונה, ועלינו להשתמש בהם כאמת המידה שעל פיה נבחן כל דבר\. הביבּליציזם רואה בכתבי הקודש מקור לאמת נצחית, וגילויה הוא אחת ממשימותינו החשובות ביותר כנוצרים\. בהגדרה שלעיל מסתתר דבר מעניין\. לפי תפיסת *סולה סקריפטורה*, יש לקבל לא רק את הדוקטרינות „הנמצאות ישירות” בכתבי הקודש, אלא גם את אלה שאפשר למצוא „בעקיפין באמצעות היסק לוגי תקף או חשיבה דדוקטיבית תקפה מן הכתובים”\. נראה שהדבר מרמז שעשויה להידרש עבודה כדי לכרות מן הכתובים את הדוקטרינות שאינן גלויות מיד\. אפשר לחשוב שאת „ההיסק הלוגי התקף” שלכאורה נדרש לשם כך מיטיבים לבצע מי שמקדישים את עצמם ללימוד עקרונות הלוגיקה ומדע ההרמנויטיקה, וכן שפות המקור של הטקסט\. העובדה שרוב הזרמים הנוצריים כיום מצפים ממשרתיהם ללמוד את כתבי הקודש במשך שנים במסגרת אקדמית מעידה עד כמה הגישה המסוימת הזאת נפוצה\. אם כן, מה אומרים כתבי הקודש על ביבּליציזם? במובן מסוים זו שאלה מוזרה, משום שכתבי הקודש כפי שאנו מכירים אותם לא התקיימו עד מאות שנים לאחר שנכתב הספר האחרון\. עם זאת, יש בכתבי הקודש אמירות רבות המתייחסות לחלקים אחרים בכתבי הקודש\. לדוגמה: > *אז הושיט יהוה את ידו ונגע בפי\. ויהוה אמר לי: הנה, שמתי את דבריי בפיך\. ירמיהו 1:9* > > > > *כל כתבי הקודש ניתנו בהשראת אלוהים, והם מועילים להוראה, לתוכחה, לתיקון ולחינוך לצדקה, כדי שאיש האלוהים יהיה שלם ומצויד היטב לכל מעשה טוב\. טימותיאוס ב׳ 3:16, 17* > > > > *והוא אמר להם: אלה הדברים שאמרתי לכם כשהייתי עדיין איתכם, שכל הדברים שנכתבו עליי בתורת משה ובנביאים ובתהילים חייבים להתגשם\. לוקס 24:44* > > > > *וראו באורך רוחו של אדוננו ישועה, כפי שגם אחינו האהוב פאולוס כתב לכם לפי החוכמה שניתנה לו; כך גם בכל איגרותיו, שבהן הוא מדבר על הדברים האלה\. יש בהן דברים שקשה להבין, וחסרי הלימוד והבלתי יציבים מעוותים אותם, כפי שהם מעוותים גם את שאר הכתובים, לאובדנם שלהם\. פטרוס ב׳ 3:15\-16* יש דוגמאות רבות נוספות\. מן הקטעים האלה אפשר להבין שהכתבים הכלולים בכתבי הקודש כוללים את דברי האל ממש\. הם כוללים נבואות שיתגשמו\. הם כוללים דברים שקשה להבין, אך מזהירים אותנו שלא לעוות את הנאמר בהם\. כמו כן, מצווים עלינו לקרוא את דבריהם ולהבינם\. ההתגלות 1:3 ![אנשים כורעים בתפילה באספת תחייה דתית]() נראה שיש בסיס איתן לגישת הביבּליציזם, משום שכתבי הקודש הם המקור הסמכותי לדוקטרינה הנוצרית\. אך לגישה זו יש כמה בעיות אפשריות\. ביבּליציזם עלול להוביל לסוג של אליטיזם, שבו פרשנות כתבי הקודש מופקדת בידי מעמד עילית של אנשים \(תאולוגים וחוקרים\), והאדם הפשוט אינו נחשב מסוגל להבין את הכתובים\. התמקדות מופרזת בביבּליציזם עלולה גם להוביל לתפיסות אליליות של הטקסט של כתבי הקודש, כגון הטעות שלפיה גרסה מסוימת היא הטקסט היחיד שנכתב בהשראה אלוהית, או שהספר הפיזי עצמו הוא חפץ קדוש\. מדאיגה גם העובדה שקבוצות רבות המצהירות בתוקף על דבקות בביבּליציזם חלוקות מאוד זו על זו בשאלה מה כתבי הקודש מלמדים בפועל\. נראה שהביבּליציזם כגישה לא סייע לכנסייה להגיע לאחדות כלשהי\. למעשה, יש שטענו כי הרפורמציה הפרוטסטנטית, עם עקרון *סולה סקריפטורה* שלה, הובילה לפיצול הכנסייה\. לבסוף, במובנים מסוימים אפשר לראות בהתמקדות בביבּליציזם גישה נוקשה ולגליסטית למה שאולי צריך להיות בראש ובראשונה חוויה תוססת וספונטנית\. למעשה, הנימה האקדמית או האינטלקטואלית של הביבּליציזם עשויה להיות הסיבה לכך שיש הקוראים לאמץ גישה אחרת — כזו שממוקדת יותר בלב או ברוח\. ## תחייה דתית גישה הממוקדת בלב או ברוח עשויה להיקרא „תחייה דתית”\. מהי תחייה דתית? „נוצרים רבים רואים בתחייה דתית השבה של הכנסייה עצמה ליחסים חיוניים ונלהבים עם האל לאחר תקופה של שקיעה\.” \(ויקיפדיה\) *המילון האוונגליקלי של אלוול* מגדיר תחייה דתית כ„תנועה במסורת הנוצרית המדגישה את פנייתה של הדת לרגשותיהם ולנטיות לבם של בני אדם, לצד טבעם האינטלקטואלי והרציונלי\. היא מאמינה שנצרות חיה מתחילה בתגובה של האדם כולו לקריאת הבשורה לחזרה בתשובה וללידה רוחנית מחדש באמצעות אמונה בישוע המשיח\. חוויה זו מביאה ליחסים אישיים עם האל\.” כשאני חושב על גישה ש„מדגישה את פנייתה של הדת לרגשותיהם ולנטיות לבם” של בני אדם, אני חושב על כל הדברים שכנסיות עושות כדי לעורר את הלב או לגעת ברגשות\. עולים בדעתי דברים כגון אספות מיוחדות המוקדשות לתחייה דתית, התלהבות בעבודת האל, מובילי עבודת אל מיומנים או להקות שבח, קריאות לבוא אל המזבח, ודגש על זמן אישי של תפילה והתמסרות\. זו גישה המתמקדת בלב או באדם הפנימי\. היא מרבה לדבר על בקשת האל או על נוכחות רוח הקודש\. לעיתים קרובות מדברים על התחייה הדתית כתשובה לבעיות הכנסייה… „אנחנו זקוקים לתחייה\!” כפי שמציין הערך המילוני שלעיל, התחייה הדתית מדגישה את פנייתה של הנצרות לטבעם הרגשי של בני אדם, לצד טבעם האינטלקטואלי והרציונלי\. \(נראה שגישת הביבּליציזם מדגישה את האינטלקט והרציונליות, ואילו גישת התחייה הדתית מדגישה את הרגש או הרוחניות\.\) מה אומרים כתבי הקודש על רעיון ההתחדשות הרוחנית? > *אך אם תבקש משם את יהוה אלוהיך, תמצא אותו, אם תדרוש אותו בכל לבך ובכל נפשך\. דברים 4:29\.* > > > > *אם עמי, הנקרא בשמי, ייכנעו ויתפללו ויבקשו את פניי וישובו מדרכיהם הרעות, אז אשמע מן השמיים ואסלח לחטאם וארפא את ארצם\. דברי הימים ב׳ 7:14* > > > > *האם לא תשוב ותחיה אותנו, כדי שעמך ישמח בך? תהילים 85:6* > > > > *יהוה, שמעתי את דברך ופחדתי\. יהוה, החיה את פועלך בתוך השנים, בתוך השנים הודע אותו; ברוגז זכור רחמים\. חבקוק 3:2* מן הקטעים האלה ומרבים, רבים אחרים אפשר להבין שכתבי הקודש מראים בבירור כי יש צורך בתקופות של התחדשות רוחנית\. אפשר לעזוב את אהבתנו הראשונה\. ההתגלות 2:4 אנו מבינים שחיוני לבקש להשיב את האהבה הזאת אם עזבנו אותה\. אין ספק שבכנסיות רבות חסרים חיים וחיוניות רוחניים\. ההיסטוריה ממחישה שאהבה עזה למשיח עלולה להתעוות במהירות לפורמליזם ריק או לנטייה שטחית אחר העולם\. האם יש מלכודות בדרך המלהיבה של התחייה הדתית? כמו בגישות הקודמות, לדעתי יש בעיות אפשריות\. הדגש על הליכה בעקבות רוח הקודש ועל הלב עלול להוביל, וכבר הוביל, אנשים מסוימים לבטל את כתבי הקודש כמדריך לחיים ולהעדיף אמת מידה סובייקטיבית יותר\. לא נדיר לגמרי לשמוע את הטענה „האדון אמר לי” או „הרוח אמרה לי”, שאחריה באה מסקנה שנראית מנוגדת לחלוטין לכתובים\. רגשנות עלולה להשתלט על התחייה הדתית, כאשר אנשים נסחפים לתנועה עקב לחץ חברתי או עוצמת הרגש של הרגע\. בעקבות זאת עלולים להיעדר עומק אמיתי או שינוי מהותי — והדבר מתברר בחזרה כמעט מיידית למצב שבו היו לפני תקופת ה„תחייה”\. להט התחייה הדתית וההתרגשות שבגילוי אמת חדשה או שהתגלתה מחדש עלולים להביא להשלכה חסרת הבחנה של כל דבר שנחשב ישן, יבש, לגליסטי ולא חיוני למאמין שהתחדש זה עתה\. בהחלט ייתכן שהלהט המלווה התחדשות רוחנית לא ילווה בחוכמה ובכושר הבחנה\. מי ששמחים בזוהרם של חיים רוחניים וחירות שהתגלו זה עתה עלולים לחשוב שאין להם פנאי לאזהרות ולתוכחות של המנוסים מהם\. במסגרת תנועת תחייה דתית, התעלמות מן המסורת והיעדר מודעות להיסטוריה או הערכה כלפיה עלולים להוביל לגאווה נאיבית או לתעייה חסרת כיוון\. ## מסורתנות אפשר לראות בכמה כנסיות, אולי מתוך הכרה שלהן בצורך למתן ניצול לרעה כזה בתנועות התחייה, כנסיות ששמות דגש רב על מסורת או על היותן „שמרניות”\. מהי מסורתנות? מסורתנות היא הדגשה שיטתית של ערכה של המסורת\. מסורות הן אמונות או מנהגים שמועברים מדור אחד לבא אחריו\. כדוגמה למסורתנות, הנה קטע ממאמר באתר www\.catholic\.com שכותרתו „כתבי הקודש והמסורת”: *הפרוטסטנטים טוענים שכתבי הקודש הם כלל האמונה היחיד, כלומר הם מכילים את כל החומר הדרוש לתאולוגיה, והחומר הזה ברור דיו כך שאין צורך במסורת השליחים או במגיסטריום של הכנסייה \(סמכות ההוראה\) כדי לסייע בהבנתו\. לפי התפיסה הפרוטסטנטית, מלוא האמת הנוצרית מצויה בדפי כתבי הקודש\. כל דבר שמחוץ לכתבי הקודש הוא פשוט חסר סמכות, מיותר או שגוי — ואף עלול להפריע לאדם להתקרב לאל\. הקתולים, לעומת זאת, מכירים בכך שכתבי הקודש אינם תומכים בתפיסה זו, ולמעשה, הכתובים דוחים אותה\. „כלל האמונה” האמיתי — כפי שהוא מתבטא בכתבי הקודש עצמם — הוא כתבי הקודש בצירוף מסורת השליחים, כפי שהיא באה לידי ביטוי בסמכות ההוראה החיה של הכנסייה הקתולית, שבידיה הופקדו תורתם שבעל פה של ישוע ושל השליחים, וכן הסמכות לפרש את כתבי הקודש כראוי\.”* זוהי הביקורת הקתולית הקלאסית על הביבּליציזם הפרוטסטנטי\. הפרוטסטנטים אומרים ש„כתבי הקודש ותו לא” מספיקים בהחלט; הקתולים אומרים שיש לצרף לכתבי הקודש גם את המסורת\. כנראה יש אמת מסוימת בטענה הקתולית שהפרוטסטנטים ממעיטים מדי בערכה של המסורת; אך מצד שני, רובנו מכירים היטב די הצורך את כוונתם של הקתולים במסורת וב„סמכות ההוראה החיה” של הכנסייה הקתולית לפרש את הכתובים, ולכן איננו רואים את עצמנו חלק ממחנם\. לפי המסורתנות, קבלה — או לפחות בחינה רצינית — של הידע והניסיון שהצטברו אצל קודמינו, לפני שמשליכים אותם, היא סימן לענווה ולחוכמה\. שמרנות, קרובת משפחה של המסורתנות, היא „פילוסופיה פוליטית וחברתית המקדמת את שימורם של מוסדות מסורתיים ותומכת בשינוי מזערי והדרגתי בחברה”\. \(ויקיפדיה\) עוד כמה הגדרות מילוניות למסורתנות: „דבקות בדוקטרינות או במנהגים של מסורת; אמונותיהם של המתנגדים למודרניזם, לליברליזם או לרדיקליזם”\. המסורתנות מייחסת ערך רב לחוכמה ולניסיון הקולקטיביים של הקהילה, ומפקפקת באינדיבידואליזם\. מסורתנות היא דבקות יציבה, אולי עיקשת, במערכת אמונות או מנהגים, אהבת העקביות ורצון לאשר דברים שהוכחו והם איתנים\. היא היסוס ליטול סיכונים טיפשיים; היא כבוד להיסטוריה ולניסיונם של אחרים; היא התנגדות לסטייה קיצונית מעקרונות שעמדו במבחן הזמן\. מה אומרים כתבי הקודש על מסורת? > *כך אומר יהוה: עמדו בדרכים וראו, ושאלו על הנתיבים העתיקים, היכן הדרך הטובה, ולכו בה, ותמצאו מנוחה לנפשותיכם\. ירמיהו 6:16* > > > > *ועתה אנו מצווים עליכם, אחים, בשם אדוננו ישוע המשיח, להתרחק מכל אח המתהלך בחוסר סדר ולא לפי המסורת שקיבל מאיתנו\. תסלוניקים ב׳ 3:6* > > > > *לכן, אחים, עמדו איתן והחזיקו במסורות שלומדתם, אם בדיבור ואם באיגרת שלנו\. תסלוניקים ב׳ 2:15* > > > > *אך אתה המשך לדבוק בדברים שלמדת ושנעשית בטוח בהם, בידיעה ממי למדת אותם … טימותיאוס ב׳ 3:14* > > > > *ואת הדברים ששמעת ממני בפני עדים רבים הפקד בידי אנשים נאמנים, שיוכלו ללמד גם אחרים\. טימותיאוס ב׳ 2:2* כפי שכולנו יודעים, יש לא מעט קטעים המגנים בחריפות מסורות הסותרות את בשורת המשיח\. עם זאת, הפסוקים שלעיל מראים שאכן יש מסורות שיש לשמור עליהן ולהעביר מאדם לאדם ומדור לדור\. רעיון מסורת השליחים עלול להיראות דוחה בעיני אחדים בגלל האופן שבו הקתוליות ניכסה אותו לעצמה וטענה שלהחלטות האפיפיורים והמועצות שלה יש סמכות, כמעט ברמת כתבי הקודש\. אולם הרעיון לקוח מדבריו של פאולוס בקטעים כגון אלה שלעיל\. אבל אילו בעיות אפשריות כרוכות במסורתנות/שמרנות? קיימת אפשרות ממשית שמסורות שאינן מפורשות ישירות בכתובים יקבלו חיים משל עצמן ואולי אף יהפכו לסמכותיות יותר מכתבי הקודש\. כנראה כולנו מכירים מקרים שבהם כנסיות ומוסדות נוצריים הרתיעו אנשים מללמוד את כתבי הקודש, או אסרו זאת לחלוטין, בשל האיום שלימוד כזה היה מציב בפני מערכת המסורות שלהם\. לעיתים המסורתנות, שכפי שציינו קודם מוגדרת על ידי מודעות להיסטוריה וכבוד כלפיה, עושה למעשה את ההפך ומטשטשת את ההיסטוריה\. בנצרות יש כנראה תנועות המעריכות מאוד את ההיסטוריה שלהן ומאמינות שהן אכן מייצגות את הנצרות ההיסטורית\. אך בפועל ייתכן שהן אינן קרובות לנצרות ההיסטורית כפי שהן חושבות, ואולי אף אינן קרובות להיסטוריה של התנועה שלהן עצמן כפי שהיו רוצות לחשוב\. מסורות עלולות ליצור אמת מידה לאורח חיים נוצרי שקל יותר לעמוד בה מאשר באמת המידה המקראית, וכך להעניק לאנשים תחושת ביטחון כוזבת\. מסורות עלולות להטעות מאוד\. הן עלולות לפעול נגד האמונה ונגד הבשורה הטובה של המשיח\. ירוסלב פליקן ניסח זאת היטב: „המסורת היא האמונה החיה של המתים; המסורת*נות* היא האמונה המתה של החיים\. המסורת חיה בדו־שיח עם העבר, ובו בזמן זוכרת היכן אנו נמצאים ומתי, ושאנחנו אלה שצריכים להחליט\. המסורתנות מניחה שאסור לעשות שום דבר לראשונה, ולכן כל מה שנדרש לפתרון כל בעיה הוא להגיע לעדותה פה אחד, כביכול, של מסורת זו שהפכו לאחידה\.” שמרנות עלולה לעכב שינויים נחוצים מאוד\. היא עלולה לחנוק תחייה אמיתית\. ואפשר בהחלט לטעון שהנצרות אינה עוסקת בשימור רשימה מדויקת של דוקטרינות או מנהגים; היא עוסקת באדם\. היא *נצרות\.* הדבר מוביל אותנו לחשוב על גישה אחרת לנצרות שיש המאמצים\. ## כריסטוצנטריות מהי כריסטוצנטריות? אפשר להגדיר כריסטוצנטריות כהצבת תורתו ומעשיו של ישוע המשיח במוקד התאולוגי\. זהו ניסיון לקרוא את כל כתבי הקודש מבעד לעדשת חייו ותורתו של ישוע המשיח\. אפשר לראות בכריסטוצנטריות גישה נבדלת מביבּליציזם וממסורתנות, משום שהיא מתמקדת באדם ולא בספר או ברשימת דוקטרינות ומנהגים\. כאשר רואים את הנצרות לאור מרכזיותו של המשיח, כתבי הקודש נעשים בראש ובראשונה הדרך אל המשיח, שהוא דבר האל\. הכתובים הם אמצעי להשגת מטרה\. „מעבר לדף הקדוש אותך אני מבקש, אדוני\.” יש לבחון את המסורת לאור אמת המידה של חייו ותורתו של ישוע\. תחייה דתית חשובה אם היא מחדשת בנו את אהבתנו למשיח ואת השאיפה ללכת בעקבותיו\. ![ספר כתבי קודש היסטורי פתוח]() במילים פשוטות, כריסטוצנטריות אומרת שהנצרות עניינה הליכה בעקבות המשיח\. המשיח הוא התכלית והמטרה הסופית של הנצרות\. הוא המדריך ואמת המידה\. רוח הקודש היא רוח המשיח, והיא תוביל אותנו אל המשיח אם נלך בעקבות הנחייתה\. את הברית הישנה קוראים מבעד לעדשת תורתו של ישוע\. מה אומרים כתבי הקודש על מרכזיותו של ישוע המשיח? > *אלוהים, שדיבר בעבר אל האבות באמצעות הנביאים בזמנים שונים ובדרכים שונות, דיבר אלינו בימים האחרונים האלה באמצעות בנו, שאותו מינה ליורש הכול, ושבאמצעותו גם עשה את העולמות\. הוא זוהר כבודו והדמות המדויקת של מהותו, והוא מקיים את הכול בדבר כוחו; לאחר שטיהר בעצמו את חטאינו, ישב לימין הגדולה במרומים\. הוא נעשה נעלה מן המלאכים במידה שבה השם שירש נעלה משמם\. כי לאיזה מן המלאכים אמר אי פעם: אתה בני, היום הולדתי אותך? ושוב: אני אהיה לו לאב והוא יהיה לי לבן? ושוב, כשהוא מביא את הבכור לעולם, הוא אומר: ישתחוו לו כל מלאכי אלוהים\. ועל המלאכים הוא אומר: עושה את מלאכיו רוחות ואת משרתיו להבת אש\. אך אל הבן הוא אומר: כיסאך, אלוהים, לעולם ועד; שרביט הצדקה הוא שרביט מלכותך\. אל העברים 1:1\-8* > > > > *לכן גם אני, לאחר ששמעתי על אמונתכם באדון ישוע ועל אהבתכם לכל הקדושים, איני חדל להודות עליכם ולהזכיר אתכם בתפילותיי, כדי שאלוהי אדוננו ישוע המשיח, אבי הכבוד, ייתן לכם רוח של חוכמה והתגלות בידיעתו; שעיני הבנתכם יוארו, כדי שתדעו מהי תקוות קריאתו, ומהו עושר כבוד נחלתו בקדושים, ומהי גדולת כוחו העצומה כלפינו, המאמינים, לפי פעולת כוחו האדיר, שאותו הפעיל במשיח כשהקים אותו מן המתים והושיב אותו לימינו במרומים, הרחק מעל כל שררה ושלטון וכוח וממשלה וכל שם שנקרא, לא רק בעולם הזה אלא גם בעולם הבא\. והוא הכניע את הכול תחת רגליו ונתן אותו לכנסייה כראש על הכול; היא גופו, מלואו של מי שממלא הכול בכול\. אל האפסים 1:15\-23* שני הקטעים הללו מבטאים התפעלות עמוקה מעליונותו של ישוע המשיח\. נראה הגיוני ביותר להבין את ישוע המשיח כמוקד העיקרי של הכנסייה\. ודאי שהכנסייה לא תטעה אם תיגש לכל דבר לאור עליונותם של חייו ותורתו של ישוע\. ישוע אמר: „אני הדרך והאמת והחיים\.” ובכל זאת, אני יכול לחשוב על כמה דרכים אפשריות שבהן גישת הכריסטוצנטריות עלולה להשתבש\. נראה שהברית הישנה מלמדת ומדגימה גישה לרוע השונה מזו שלימד והדגים ישוע המשיח\. הברית הישנה מציגה בבירור רב את האל כמי שקורא לעם היהודי לצאת למלחמה\. הכריסטוצנטריות מתחילה בישוע ומתבוננת לאחור בסיפורי הברית הישנה לאור העובדה שישוע הוא ההתגלות הטובה ביותר של האל לאנושות\. הפער הנראה לעין בין דבר האל לבני ישראל לבין דברו של ישוע לחסידיו בשאלת היחס לאויבים בולט לעין\. בסופו של דבר, הוגים כריסטוצנטריים אחדים פשוט שוללים את תקפותם או את דיוקם של סיפורי הברית הישנה\. הטיעון הוא שהאל במשיח, כפי שאנו מכירים אותו בברית החדשה, הראה לנו שיש להתגבר על הרוע באהבה ולא באלימות; לכן האל של הברית הישנה אינו יכול להיות אותו אל של הברית החדשה\. בעיה נוספת אצל כריסטוצנטריים אחדים קשורה לתורת השליחים\. יש הרואים בתורתו של המשיח דבר מרכזי וחיוני, בניגוד לתורת השליחים, שאולי אינה מחייבת\. למשל, יש את דברי פאולוס על תפקידן של נשים\. ההנחה היא שמדובר בעצה לא חיונית, המותנית בתרבות, שאין צורך שת„תגביל” או „תדכא” נשים נוצריות כיום\. דוגמה ל„כריסטוצנטריות” מסוג זה היא אמונותיו של תומס ג׳פרסון, אחד מ„האבות המייסדים” של ארצות הברית\. הוא ממש לקח תער לספר הברית החדשה וגזר ממנו הכול, למעט מה שחשב שהם באמת דבריו ומעשיו של ישוע, תוך סילוק זהיר של כל הנסים ושל תורות „דוחות”\. ג׳פרסון זיקק את הברית החדשה עד שנותרו בה המילים היפות והמעשים הטובים של אדם מתון מהגליל בשם ישוע — הספר מוכר בשם „כתבי הקודש של ג׳פרסון” ועדיין מודפס כיום\. כריסטוצנטריות מסוג זה בקושי ראויה לשם כריסטוצנטריות, אך צורות שונות שלה מקובלות כיום אצל רבים המצהירים שהם נוצרים ואינם רוצים להזדהות עם תורה זו או אחרת באיגרות\. „ישוע בלבד” עלול להיות טעות נוספת של כריסטוצנטריות\. זהו נושא שכל אחד, מהיפים ועד לספקנים מלומדים, יכול לאמץ\. רבים שמחים לאמץ את המשיח, או את הקריקטורה שהם מדמים לעצמם כמשיח\. במילותיו של שיר קאנטרי ישן: > „לי ולישוע יש עניין משלנו\. > לי ולישוע הכול כבר מסודר\. > לי ולישוע יש עניין משלנו\. > אנחנו לא צריכים איש שיסביר לנו במה מדובר\.” אפשר לעוות את הרעיון של „ישוע בלבד” כך שיתפרש כהשלכתם של דברים יקרי ערך כגון כתבי הקודש, המסורת, תורת השליחים ו\(כפי שאולי משתמע מהשורה האחרונה בשיר שלעיל\) חוכמת גוף המשיח\. רעיון „אני וישוע” משמיט דבר שהוא חלק גדול מתוכניתו ומתכליתו של האל: הכנסייה\. הבית הקטן הזה מן השיר מדבר על אינדיבידואליזם, ואולי אפילו על מרד — או לכל הפחות על עיקשות\. ## רסטורציוניזם מהו רסטורציוניזם? „בנצרות, רסטורציוניזם \(או פרימיטיביזם נוצרי\) הוא האמונה שיש להשיב צורה טהורה יותר של הנצרות, תוך שימוש בכנסייה הקדומה כדגם\.” \(ויקיפדיה\) הרסטורציוניזם מביט לאחור לתקופות מוקדמות יותר, שבהן, מנקודת מבטנו, הכנסייה הייתה קרובה יותר לתורתו של ישוע מכפי שהיא כיום, ושואף להפנות את הכנסייה בחזרה למה שהייתה בעבר\. למשל, יש המבקשים להשיב את הכנסייה לתקופת האנבפטיסטים הראשונים\. האנבפטיסטים עצמם, כמובן, היו גם הם רסטורציוניסטים, שכמהו להשיב את הכנסייה לראשית ימיה\. רסטורציוניזם „נמצא באוויר” כבר זמן רב \(כנראה מאז ימי הכנסייה הקדומה\)\. בעשורים האחרונים נראה שהשפיע על השקפתם של אנבפטיסטים שמרנים רבים, קבוצות של כנסיות ביתיות ואנשים אחרים בעלי תפיסות דומות\. משאבים חדשים ומצוינים רבים סייעו להנגיש את כתביהם של הנוצרים הקדומים לקוראים מן השורה\. מה אומרים כתבי הקודש על השבת דברים לקדמותם? *„לכן זכור מאין נפלת, חזור בתשובה ועשה את המעשים הראשונים; ואם לא, אבוא אליך במהרה ואסיר את מנורתך ממקומה, אלא אם תחזור בתשובה\.”* ההתגלות 2:5 האזהרה הזאת ניתנה לאפסוס ומציינת שמשהו בקהילה הידרדר וצריך היה להשיבו לקדמותו\. ברור שכתבי הקודש מכילים רק את סיפורי ימיה הראשונים של הכנסייה\. לפעמים כתבי הקודש מציגים קהילות שונות כדגם לאחרות\. למשל, פאולוס ניסה לעודד את הנוצרים בקורינתוס לנדיבות בכך שסיפר להם מה עשו הנוצרים במקדוניה\. לימוד הכנסייה הקדומה \(או הכנסייה בתקופות ובמקומות אחרים בהיסטוריה שבהם נראה שהייתה במצב זך או טהור במיוחד\) עשוי להיות מאתגר, מעורר השראה, מביך ואף משנה חיים\. מי שרואים את הנצרות מבעד למשקפיים רסטורציוניסטיים צפויים להקדיש זמן רב לביקורת על מה שהכנסייה נעשתה, ולהצביע לאחור על תקופות שבהן הייתה פשוטה, תוססת, רבת עוצמה או מאוחדת הרבה יותר\. יש הסבורים שהכותבים הנוצרים הקדומים, ובייחוד הכותבים שלפני ועידת ניקיאה, היו קרובים מספיק לשליחים כדי לתת לנו מושג על מה שהשליחים כנראה לימדו ועשו ביחס לסוגיות רבות ושונות\. קרבתם לשליחים ולישוע עצמו רבה כל כך, שנראה הגיוני להקדיש לפחות תשומת לב מסוימת לדבריהם\. האם יש בעיות ברסטורציוניזם? אחת הבעיות הברורות ברסטורציוניזם היא שהנוצרים הקדומים, בין אם הכותבים שלפני ועידת ניקיאה ובין אם הקהילות המתוארות במעשי השליחים, היו בני אדם כמונו, שגם חוו מחלוקות, חטא ובעיות אחרות\. הם היו מועדים לטעות, לכפירה ולנסיגה מן האמונה\. כשאנו חושבים על רסטורציוניזם, עלינו לשאול את עצמנו אם באמת נרצה להשיב את כנסיית אנטיוכיה, ציריך, רומא או אלכסנדריה של המאה השנייה\. הם היו חסידים לא מושלמים של ישוע, שהתמודדו עם קשיים בהבנתו ובציות לו, כמונו\. הרצון להחזיר את הכנסייה הנוצרית למה שהייתה בעבר הוליד תנועות רסטורציוניסטיות רבות\. כתות גדולות נוסדו בעקבות ניסיונות רסטורציוניסטיים \(המורמונים, למשל\)\. תורתם של ישוע והשליחים חייבת להיות הדגם לתנועות רסטורציוניסטיות\. בחירה בסופר נוצרי מסוים, בתנועת תחייה מסוימת, בתאולוג אהוב או בדובר או מנהיג כריזמטי כדגם להשבת הכנסייה לקדמותה תניב, לכל היותר, תוצאות מעורבות\. בלימוד הכנסייה הקדומה, תנועות תחייה או כל אדם נוצרי למופת או תנועה נוצרית למופת, אפשר לשכוח את דברי פאולוס: „לכו בעקבותיי *כפי שאני הולך בעקבות המשיח\.*” עלינו ללמוד את הכנסייה בתקופות ובמקומות אחרים — דבר שעשוי להועיל ולבנות מאוד — מתוך הבנה ברורה שאיננו יכולים ללכת בעיוורון בעקבות אדם או תנועה\. אנו הולכים בעקבותיהם ככל שהם הולכים בעקבות המשיח\. התעלמות מן ההיסטוריה היא הפסד גדול\. אך גם הליכה עיוורת בעקבות תנועה היסטורית או דמות דגולה, או חיקוין, במקום ללכת בעקבות המשיח, היא הפסד גדול\. ## סיכום יש מתח רב בין הגישות השונות האלה לנצרות\. לאורך ההיסטוריה, המתח בין מסורתנים לרסטורציוניסטים בעולם הנוצרי בכללותו גרם לשפיכות דמים\. כיום רוב העימותים אינם פיזיים\. ויכוחים אינסופיים, כמו הוויכוח בין קתולים לפרוטסטנטים על מקומם של כתבי הקודש והמסורת, נמשכים\. גם במסגרת האנבפטיסטית שלנו יש חיכוכים רבים\. יש, למשל, מתח בין התחייה הדתית לבין המסורתנות/השמרנות\. כל אחת מן הגישות האלה מושכת לכיוון מסוים; חלקן מושכות לכיוונים שונים מאוד זו מזו\. המתחים אמיתיים והם מפלגים את הכנסייה\. הגישות מבקרות זו את זו\. לעיתים קרובות יש בביקורת הצדקה מסוימת\. יש גם מידה של אחדות וחפיפה בין הגישות השונות\. חשוב מכול, יש מה לומר בזכות כל אחת מן הגישות הללו מבחינת התמיכה המקראית בה\. יש בסיס בכתובים לראיית כתבי הקודש כדברו הסמכותי של האל אלינו, לצורך בהתחדשות רוחנית, לערכה של המסורת, לרעיון שישוע צריך להיות במרכז, וגם לרעיון שאפשר ללמוד מנוצרים מן העבר\. עם זאת, ציינו גם שאפשר לסטות מן הדרך כשמאמצים כל אחת מן הגישות האלה\. אין נושא חסין כישלון שאפשר להציג לראווה ככנסייה ושיבטיח שנשלים בסופו של דבר את המרוץ הנוצרי\. למרבה הצער, זה מה שאנו נוטים לעשות\. אנו מציגים את גישתנו שלנו כדרך המושלמת להיות נוצרים\. אני מאמין שעלינו לעמוד איתן על האמת כפי שאנו רואים אותה\. עם זאת, אני מאמין שעלינו לעשות זאת בענווה\. ייתכן שהגאווה היא שורשן של רוב הבעיות שמדרדרות את התחייה הדתית, המסורתנות, הרסטורציוניזם, הכריסטוצנטריות או הביבּליציזם \(שכשלעצמם אינם בהכרח שגויים\) אל התעלות שהזכרנו\. אחד הדברים שהבנתי כשבחנתי את הנושאים השונים האלה הוא שכולם השפיעו עליי\. ההשפעות הללו הגיעו בתקופות שונות בחיי ועיצבו עמוקות את השקפתי\. באופן אישי, אני מעריך את גישת הכריסטוצנטריות\. עם זאת, אני רוצה כריסטוצנטריות החובקת את כתבי הקודש כולם, כרוכה בחיים נוצריים תוססים, ענווה כלפי המסורת, ומעוצבת בהשראת עדותם החיה של דורות קודמים של נוצרים\. לאור חמש הגישות האלה, עלינו לראות צורך בנצרות „מחומשת”\. מתוך פחדנו מאקומניזם ומרלטיביזם, ומתוך רצוננו באורתודוקסיה ובאותנטיות, ייתכן שעלינו להיזכר בכך שהנצרות האותנטית היא אור מקיף לעולם, המשקף את כל מה שישוע קורא לנו להיות\. לסיכום, יש לפחות שלוש עמדות שאפשר לנקוט ביחס לסוגיות האלה\. > בגישתנו לנצרות נוכל לבחור בציניות, בעיוורון, בגאווה או בענווה\. ***נוכל לנקוט גישה צינית\.*** כשאנו רואים ששום גישה בפני עצמה, כשהיא מנותקת מן האחרות, אינה מושלמת — יהיו אשר יהיו טענותיהם של חסידיה — קל פשוט לפסול את כל הגישות כשגויות וחסרות ערך באותה מידה\. מרירות עלולה להרוס אותנו כשאנו מתאכזבים בדרך כלשהי, לאחר שחשבנו שגישה זו או אחרת היא *הפתרון* לכל הבעיות\. ***נוכל לנקוט גישה של עיוורון וגאווה\.*** בטווח הקצר מנחם לדמיין שאנחנו אכן היחידים שמבינים נכון, ושכל הכנסיות האחרות צריכות להשתחוות בפני הדוקטרינות המושלמות שלנו, השיטות ללא רבב שלנו או החוויות הרוחניות הנשגבות שלנו\. אולם אין ספק שזהו מתכון להטעיה ולאסון בסופו של דבר\. נצליח רק לפגוע בשמו של המשיח ולהרחיק אנשים ממלכותו\. ***נוכל לבחור ללכת בענווה\.*** זו הייתה דרכו של המשיח, שבחר לחבריו אנשים שאחרים דחו, ושגישתו אף הבריחה המונים ממי שרצו ללכת בעקבותיו\. נוכל להודות בכנות בכישלונותינו ולנהוג בפחות ביטול בגישותיהם של נוצרים אחרים, ובו בזמן לעמוד על העקרונות שאנו מאמינים בהם\. *„הוא הראה לך, אדם, מה טוב; ומה יהוה דורש ממך, אלא לעשות צדק, לאהוב חסד וללכת בענווה עם אלוהיך?”* מיכה 6:8 תהיה אשר תהיה גישתנו המסוימת \(האמת היא, כמובן, שאין אדם, קהילה או זרם דתי המתאימים בדיוק לאחת מן הקטגוריות שלעיל\), עליה להתאפיין בענווה הזאת כדי לעמוד בדרישות אדוננו, שרק הוא מושלם\. כפי שאומר טניסון יפה כל כך, בסופו של יום, המערכות הקטנות שאנו יוצרים הן רק אורות שבורים של המשיח\. לאורו, אנו כאין וכאפס\. \~ > בן האלוהים האדיר, אהבה בת־אלמוות, > אשר אנו, שלא ראינו את פניך, > מחבקים באמונה, ובאמונה בלבד, > מאמינים במקום שאין בידינו להוכיח\. > > > > לא תעזבנו בעפר; > יצרת את האדם, והוא אינו יודע מדוע, > חושב שלא נברא למות: > ואתה יצרת אותו — אתה צדיק\. > > > > אתה נדמה אנושי ואלוהי, > אתה האנושיות הנעלה והקדושה מכול\. > רצוננו שלנו, איננו יודעים כיצד; > רצוננו שלנו — להפוך אותו לשלך\. > > > > למערכות הקטנות שלנו יש שעתן; > יש להן שעתן והן חדלות להתקיים; > הן רק אורות שבורים שלך, > ואתה, אדוני, גדול מהן\. > > > > יש לנו רק אמונה: אין בידינו לדעת; > כי הדעת נוגעת לדברים שאנו רואים; > ובכל זאת אנו בוטחים שמקורה בך, > קרן אור בחשכה: תן לה לגדול\. > > > > תן לדעת לגדול עוד ועוד, > אך תן ליראה רבה יותר לשכון בקרבנו; > כדי שהשכל והנפש, בהרמוניה, > ייצרו יחד מוזיקה אחת, כבעבר\. > > > > \-אלפרד טניסון, 1850