# השבת טבילת רוח הקודש מידי הפנטקוסטליזם שפה: he מחבר: Mike Atnip הגיליון המקורי: The Heartbeat of The Remnant, מרץ/אפריל 2013, מספר 2 עמודי המקור: 18, 19, 20, 21, 22, 23, 24, 25, 26, 27 קריאת המאמר: קובץ PDF מקורי: 2013\-03\-Remnant\(1\)\.pdf [The Heartbeat of The Remnant, מרץ/אפריל 2013]() ![תחריט המתאר מאמינים המקבלים את רוח הקודש בחג השבועות]() ## מבוא להיגאל פירושו להיחלץ\. לעיתים קרובות מדברים על גאולה במונחים של בן ערובה\. כאשר בן הערובה משתחרר, אומרים שהוא נגאל, בין אם הגאולה נעשתה באמצעות תשלום כופר בכסף ובין אם אדם בעל כוח רב יותר שחרר אותו בכוח\. במאמר הזה לא נגאל אדם, אלא תורה יקרה וחוויה נוצרית, מידיהם של מי שלקחו אותן כבנות ערובה ומאלצים אותן לומר ולעשות דברים שמעולם לא נועדו לומר ולעשות\. אנו מדברים על טבילת רוח הקודש ועל שוביה, הפנטקוסטליזם\. עצם אזכור טבילת רוח הקודש מעורר רתיעה אצל אנשים מסוימים\. הם ראו ושמעו כל כך הרבה מהומה ומעשים שאינם מקראיים הקשורים לרוח הקודש, עד שהם נעשים חשדנים אוטומטית רק למשמע הביטוי „טבילת רוח הקודש”\. אנו מבינים את החשש הזה וחווינו בעצמנו חלק מאותה רתיעה\. אך בה בעת, אסור לנו להגיב בהשלכת התורה או החוויה של טבילת רוח הקודש\. כל שעלינו לעשות הוא להציל אותה מידיהם של מי שסילפו אותה כל כך, עד שכמעט אי אפשר לזהות אותה\. בדומה לאברהם, שנענה לאתגר והציל את לוט אחיינו מידי אמרפל ושלושת חבריו \(בר׳ יד\), מי ייתן וגם אנו נקום ונציל את האמת והחוויה היקרות הללו מידי מי שלקחו אותן בשבי\. בגיליונות האחרונים של *דופק שארית הפליטה* התמקדנו במידה רבה במלכות אלוהים ובהזנחת תורת המלכות ב„בשורה” של ימינו\. היבט הישועה של המלכות הופרד מהמלכות עצמה, ונוצרה „בשורה” מתוך מותו של ישוע על הצלב בעד חטאינו\. זוהי בשורת שקר, מפני שהיא מזניחה כמעט לחלוטין את תורתו של ישוע על מלכות אלוהים\. באותו אופן, יש שהפרידו את תורת המקרא על טבילת רוח הקודש מתורת המלכות\. כתגובה, אפשר להשליך לגמרי את התורה ואת החוויה של טבילת רוח הקודש\. במקום *להגיב*, אנו רוצים *לפעול* ולהציל את התורה והחוויה שסולפו כל כך מידי העיוותים\. יהי אלוהים אמת וכל אדם כזב\. במאמר הזה נביא ציטוטים רבים מן האנאבפטיזם המוקדם\. האנאבפטיסטים דיברו על פעולתה וכוחה של רוח הקודש יותר מכל קבוצה אחרת מתקופת הרפורמציה\. למשל, נראה שפילגראם מרפק מזכיר את רוח הקודש בממוצע בערך פעם בכל עמוד בכתביו\. ואף על פי כן, הוא לא היה „פנטקוסטלי” אפילו במעט\. אנו משתמשים בציטוטים האלה לא מפני שהם אנאבפטיסטים ואנו מנסים להיות כמו האנאבפטיסטים הראשונים, אלא מפני שהם משקפים תפיסה מקראית של פעולת רוח הקודש ושל החוויה שלה בקרב עמו של אלוהים\. בשנת 1527, בימים המוקדמים ביותר של תחיית האנאבפטיזם, אמרו כמה אנאבפטיסטים למועצת ציריך: „\[המאמינים הם אלה\] שמתו לרצון הבשר וכעת הולכים ברצון הרוח, עם פרי הרוח\.” אמן\! \~ ## הבעיה וההבטחה קל למדי להגדיר את הבעיה: החטא\. כאשר האדם אינו מציית לאלוהים ביודעין וברצון, אלוהים חייב לעזוב\. אלוהים והחטא אינם יכולים להתקיים יחד באותו מקום\. אז מה נעשה כדי לתקן את מצבנו? מטבענו כולנו נולדים מושחתים, כלומר בעלי ריכוז עצמי המנוגד לטבעו של אלוהים\. ריכוז עצמי זה גורם לנו לחטוא, לעשות מעשים המנוגדים לרצון אלוהים\. אך מעבר למעשים האלה קיימת בעיית טבע האדם: טבע האדם וטבעו של אלוהים אינם יכולים להתערבב\. אז איך מאחדים מחדש את האדם ואת אלוהים? כדי להביא את האדם להכיר בחטאו, נתן אלוהים למשה מערכת חוקים\. חוקים אלה סיפקו מסגרת בסיסית — אך חלקית — למה שאלוהים הכריז כדרך הנכונה לאדם לחיות\. בעיני מי שדבקו בהם, חוקים אלה אף נודעו בשם „צדקת אלוהים”\. כך ידע האדם — באופן ראשוני — מה אלוהים מצפה ממנו\. ה„אומֵן” ניתן כדי ללמד אותו את הדברים האלה\. אך הבעיה עדיין נותרה בעינה\. החוקים האלה כללו הוראות למחילת חטאים, אך לא להשבת חיי אלוהים אל תוך האדם\. במילים אחרות, בתורת משה לא ניתנו טקסים או קורבנות שתוצאתם הסופית \(לאחר עשייתם\) תהיה מילוי לב האדם מחדש ברוח אלוהים\. לא היה טקס שבסופו יאמר אלוהים: „כשתעשו את הטקס הזה בדיוק כראוי, אשפוך שוב את רוחי לתוככם\.” פאולוס כתב אל הגלטים: > האם התורה מנוגדת להבטחות אלוהים? חלילה\! שהרי אילו ניתנה תורה שיכלה לתת חיים, אכן הצדקה הייתה באה על ידי התורה\. פשוט לא ניתנה שום תורה, ולא היה שום קורבן או טקס שיכול למלא אדם ברוח הקודש\. זו הייתה חולשתה של תורת משה, ולכן היה צורך להחליף אותה בדבר טוב יותר\. בתנ״ך נאמר שרק הנביאים ועוד אנשים נבחרים מעטים היו מלאים ברוח\. אך ניתנו הבטחות על זמן שבו רוח אלוהים תישפך על כל מאמין\. הבה נבחן בקצרה כמה מהן, לפי סדר הופעתן בכתבי הקודש שלנו\. - *כשאתה שולח את רוחך הם נבראים, ואתה מחדש את פני האדמה\. תהלים קד:ל* ההקשר של הפסוק הוא היצורים שבים\. אך החלק שאנו רוצים להתמקד בו הוא האופן שבו שליחת רוח אלוהים „בוראת”\. האדם האחרון נקרא „רוח מחיה”\. א׳ לקורינתים טו:מה המילה האנגלית המקורית שתורגמה כאן „מחיה” היא מילה אנגלית עתיקה שפירושה מעניקת חיים או נותנת חיים\. הפסוק מתייחס לכך שהמשיח יעניק חיים באמצעות רוחו\. מובן שהוא לא יעשה זאת לדגים שבים, אלא לבני אדם המתים בפשעיהם ובחטאיהם\. „ואתכם הוא החיה\.\.\.” אל האפסים ב:א - *כאשר האדון ישטוף את זוהמת בנות ציון ויטהר את ירושלים מן הדם שבתוכה ברוח משפט וברוח אש מטהרת\. ויהוה יברא מעל כל מקום מגורים בהר ציון ומעל התכנסויותיה ענן ועשן ביום, וזוהר של אש בוערת בלילה; כי מעל כל הכבוד יהיה מגן\. ישעיהו ד:ד–ה* בישעיהו ד אנו מוצאים כמה הבטחות לימי הבשורה\. אנו מוצאים טיהור וניקוי „ברוח משפט\.\.\. וברוח אש מטהרת”\. אחר כך אנו מוצאים הבטחה לנחמה ולהדרכה\. כשבא המשיח, יוחנן המטביל ניבא שישוע יטביל „ברוח הקודש ובאש”, וישוע עצמו הבטיח לשלוח את רוחו כדי שתנחה את עמו ותנחם אותו\. - *עד שתישפך עלינו רוח ממרום, והמדבר יהיה לשדה פורה, והשדה הפורה ייחשב ליער\. ישעיהו לב:טו* ההקשר של פסוק זה הוא שפיכת הרוח על עמו של אלוהים, שתביא לשינוי מעקרות ושממה לחיים פוריים ושופעים\.\.\. כאשר „תישפך עלינו רוח ממרום”\. - *הם יבואו לשם ויסירו משם את כל הדברים המתועבים ואת כל התועבות שבה\. אתן להם לב אחד, ורוח חדשה אשים בקרבכם; אסיר את לב האבן מבשרם ואתן להם לב בשר, כדי שילכו בחוקותיי וישמרו את משפטיי ויקיימו אותם\. הם יהיו לי לעם, ואני אהיה להם לאלוהים\. יחזקאל יא:יח–כ* ההקשר הוא השבת עמו של אלוהים\. אנו מוצאים הבטחה לטיהור, לאחדות, לרוח חדשה וללב חדש\. זו חייבת להיות פעולת אלוהים על־טבעית, שכן אדם אינו יכול לתת לעצמו רוח חדשה\. התוצאה הסופית של שינוי הרוח/הלב תהיה שהמקבלים יצייתו לאלוהים וישובו להתאחד עמו\. - *אתן לכם גם לב חדש ורוח חדשה אשים בקרבכם; אסיר את לב האבן מבשרכם ואתן לכם לב בשר\. אשים את רוחי בקרבכם ואגרום לכם ללכת בחוקותיי, ואתם תשמרו את משפטיי ותקיימו אותם\. תשבו בארץ שנתתי לאבותיכם, תהיו לי לעם ואני אהיה לכם לאלוהים\. יחזקאל לו:כו–כח* קשה לדעת היכן להפסיק לצטט בחלק הזה של כתבי הקודש\! הבטחות עשירות כל כך\! אך כדי לשמור על מאמר קצר נצטט רק את שני הפסוקים האלה\. שוב אנו רואים הבטחה ללב חדש, ללב רך\. אנו גם מוצאים שאלוהים מניע \(גורם\) למקבלים לציית\. ושוב אנו רואים איחוד מחדש בין אלוהים לאדם\. - *אשים בכם את רוחי ותחיו, ואושיב אתכם על אדמתכם; אז תדעו שאני, יהוה, דיברתי ועשיתי זאת, אומר יהוה\. יחזקאל לז:יד* ההקשר \(שלא נדפיס כאן מפאת קוצר המקום\) הוא לידה מחדש או תחייה של ערימה של עצמות ישנות ויבשות\. ההבטחה רבת העוצמה היא „ותחיו”, וכוח המחיה \(נותן החיים\) הוא „רוחי”\. שוב אנו רואים את רוח אלוהים מעניקה חיים חדשים\. - *לאחר מכן אשפוך את רוחי על כל בשר\. בניכם ובנותיכם ינבאו, זקניכם יחלמו חלומות וצעיריכם יראו חזיונות\. גם על העבדים ועל השפחות אשפוך את רוחי בימים ההם\. יואל ב:כח–כט* פסוקים אלה הם המצוטטים ביותר בהקשר של טבילת רוח הקודש\. הנקודה החשובה היא המילים „כל בשר”\. כפי שצוין קודם, לפני בוא המשיח ניתנה רוח אלוהים רק לנביאים ולאנשים נבחרים מעטים\. עם בוא המשיח נפתחה האפשרות להיטבל ברוח הזאת בפני „כולם”; אפילו עבדים, שמעמדם היה נחות, יכלו לקבל אותה\. - *הוא השיב ואמר לי: זה דבר יהוה אל זרובבל: לא בעוצמה ולא בכוח, אלא ברוחי, אומר יהוה צבאות\. זכריה ד:ו* ההבטחה הקשורה לפסוק הזה מופיעה בהקשר של שני עצי זית, שכפי שאנו לומדים בהמשך בספר ההתגלות, היה להם קשר ישיר לנרות\. במילים אחרות, לנרות היה צינור ישיר מעצי הזית, אספקת שמן בלתי פוסקת היישר מן המקור\. אפשר לומר שזו הייתה אספקת הכוח למנורה\. ה„אנרגיה” באה מאלוהים, לא מיכולותיו וממאמציו של האדם\. מדברי הנבואה האלה אנו מקבלים הצצה אל פעולתה וכוחה של רוח אלוהים\. התורה דיברה גם היא על הרוח באמצעות צללים, באופן הברור ביותר ב„שמן המשחה”\. אך במסגרת הלימוד הנוכחי נדלג על הדימויים האלה \(מפאת קוצר המקום\) ונעבור ישירות לזמן ההבטחה לשפיכת הרוח\. ## רוח הקודש ואש יוחנן לא היה יכול לומר זאת בצורה ברורה יותר\. הוא הטביל במים, אך ישוע יטביל את מאמיניו בדבר רב־עוצמה יותר ממים: ברוח הקודש ובאש\. אני בטוח שהדברים האלה בלבלו את שומעיהם\. להיטבל באש? ביום חג השבועות הדבר התרחש\. לשונות אש גשמיות נחו על המקבלים הראשונים של ההבטחות שהוזכרו לעיל\. אך התרחש דבר עמוק יותר מן הלהבות הגשמיות\. אש של אהבה אלוהית הוצתה בקרבם וטיהרה מתוכם את הריכוז העצמי הישן\. מים יכולים לשטוף לכלוך חיצוני בלבד; אש מטהרת את היסודות עצמם\. שטפו כף כסף במים, ופיסות המזון יוסרו\. השליכו את אותה כף לאש, והזיהומים יצאו מן הכסף\. בדומה לכך, כאשר אדם הוטבל בטבילתו של יוחנן, יכלו חטאיו להימחל\. אך הטבילו את אותו אדם ברוח הקודש, וחטאיו היו נשרפים מלבו\. ![להבה מסוגננת]() מים יכולים לשטוף לכלוך חיצוני בלבד; אש מטהרת את היסודות עצמם\. כשאמר שיטביל באש, השתמש ישוע בדימוי של הטיהור הפנימי שרוח אלוהים תחולל באדם\. כמובן, בשפיכה הראשונית ממש נראתה גם להבה גשמית, אך היא הייתה רק סימן או סמל ללהבה הבלתי נראית שהוצתה ברוח האדם\. הלהבות הגשמיות האלה לא היו נחוצות כדי לחולל את הטיהור הפנימי, ומאז השפיכה הראשונה הן נראו שוב לעיתים נדירות מאוד, אם בכלל1\. ## לידה שנייה אך המשיח לא רק כינה זאת היות *טבול ברוח הקודש*; הוא דיבר גם על היות *נולד מן הרוח*\. כאשר בא אליו בלילה יהודי בכיר כדי לבחון אותו, החל ישוע לדבר על לידה מן הרוח\. הוא אמר לנקדימון שאם אדם לא ייוולד מחדש, לא יוכל להיכנס למלכותו\. כאשר נקדימון הראה בלבול ברור, הסביר ישוע שרוח האדם צריכה להיוולד מרוח אלוהים\. במילים אחרות, נדרש שינוי פנימי לפני שאדם יוכל להיכנס למלכות\. ישוע גם הסביר שאף שאי אפשר לראות את הרוח עצמה, אפשר לראות את תוצאות פעולתה\.\.\. ממש כמו שנושבת הרוח\. התורה הזאת לא הייתה רק משל; הלידה החדשה הייתה חוויית לידה רוחנית ממשית, אף שאינה נראית, והיא הייתה אמיתית לא פחות מלידה גופנית\. ישוע עבר אז לדבר על חיי נצח\. דבר אחד שעלינו לזכור כאן הוא שהשם יהוה אינו מופיע בברית החדשה\. אך למעשה הוא כן נמצא שם\.\.\. מפני שיהוה פירושו „קיים תמיד”\. כאשר דיבר ישוע על נתינת חיי נצח, הוא דיבר על נתינת יהוה עצמו, „החי לעולמים”\. כל המאמין בישוע יקבל במתנה את החיים הקיימים תמיד\. כאן נכשל חלק גדול מן התיאולוגיה המודרנית\. לעיתים קרובות מדי אנשים קוראים את דברי ישוע כאילו אמר: „כדי שכל המאמין בו לא יאבד, אלא תהיה לו *סליחה*\. כי כה אהב אלוהים את העולם, עד שנתן את בנו יחידו, כדי שכל המאמין בו לא יאבד, אלא תהיה לו *סליחה*\.” לא כך\! ישוע בא „כדי שיהיו להם *חיים*, ושיהיו להם בשפע רב יותר\!” יוחנן י:י \(שימו לב שוב שלא נאמר *סליחה*\.\) הסליחה נחוצה ונכללת בבשורה, אך עלינו להזכיר לעצמנו שלהיסלח ולקבל את החיים הקיימים תמיד אינם דברים זהים: קבלת חיים הקיימים לעד עולה בהרבה על סליחה בלבד\. והחיים האלה הם רוח אלוהים, יהוה עצמו, הנכנס אל לב האדם כדי לשכון שם\. לכך לא היה מענה בתורת משה\. לפי התורה אפשר היה לקבל סליחה, אך לא להשיב את חיי אלוהים אל רוח האדם\. איזה הבדל\! אלוהים והאדם מתפייסים עד כדי כך שאלוהים ממש נכנס אל רוח האדם ומתאחד עמה מחדש\! ![יונה עפה לעבר יד מושטת]() קבלת חיי נצח פירושה שרוח אלוהים, יהוה עצמו, נכנסת אל לב האדם כדי לשכון שם\. ## זה הדבר\! ואז זה קרה\. ישוע אמר להם להישאר בירושלים עד שתישפך לתוכם עוצמה על־טבעית\. הם חיכו והתפללו\. לפתע נשבה אותה „רוח”, והבטחות האב — שעליהן עמדנו קודם במאמר הזה — התגשמו\. לבבות האבן הוסרו וניתנו תחתיהם לבבות רכים וחדשים\. אהבה על־טבעית נשפכה בלבם\. היו ענווה ושברון לב, אך בה בעת גם עוז רוח רב\. אלה היו חיי נצח\! זו הייתה תחייה רוחנית\! זו הייתה לידה מחדש של האדם הפנימי שלהם, דבר שלעולם לא היו יכולים לחולל בכוחות עצמם\. זה היה חסדו של אלוהים\! וכמובן, באותו מעמד ניתנו גם מתנות מיוחדות, ובהן היכולת לדבר בשפות שלא הכירו קודם לכן\. הם לא יכלו שלא לדבר על „גדולות האלוהים”\. באותו מעמד נראו גם להבות מעל ראשיהם\. אך המתנות, הלהבות הנראות לעין והקולות הרועמים היו מעין עניין צדדי\. כאן התרחש דבר שלא קרה מעולם בתולדות האנושות\. מלכות נוסדה, מלכות שבה המלך מושל מבפנים ולא מבחוץ\. חיי נצח נשפכו לתוכם; יהוה ישב שוב על כס מלכותו בלב האדם\. מן הסתם היה זה מחזה מרגש מאוד, אך גם הרגשות היו עניין צדדי\. דברים רבים ושונים מעוררים באנשים רגשות\. רגשותיו של אותו יום לא היו העיקר\. אך ככל הנראה, ההתפרצויות הרגשיות והדיבור בשפות זרות גרמו למחזה להיראות כאילו ערכו מסיבה פרועה, שבה זרמו יותר מדי ויסקי ויין\. פטרוס, שרק ימים אחדים קודם לכן הכחיש בתוקף שהוא בכלל מכיר את ישוע, קיבל כעת כוח לעמוד באומץ לפני קהל ולהכריז: „זה הדבר שעליו ניבא הנביא יואל\!” כשהקהל שאל מה עליהם לעשות, אמר להם פטרוס מהם הצעדים הפשוטים שעליהם לנקוט: לחזור בתשובה על אי־ציותם, להיטבל בשם ישוע \(היות „טבול בשם ישוע המשיח” פירושו כניעה מוחלטת לו כמלך חייהם\)\.\.\. וגם הם יכלו לחוות את טבילת רוח הקודש — הלידה הרוחנית מחדש\. ## פירותיה של החוויה הזאת החל ממעשי השליחים ב:מא, מיד לאחר סיום דרשתו של פטרוס באותו יום גדול, נמנה את התוצאות של אותה טבילת הרוח: אנשים נוספו למלכות המשיח, דבקות בתורה טהורה, אחווה יומיומית, תפילה, אחדות, יראת אלוהים, ריפוי, ויתור על אנוכיות בשיתוף הרכוש \(חירות מחומרנות\), שמחה, הסתפקות במה שיש, אומץ למען המשיח\.\.\. פאולוס, שלא השתתף בשפיכת הרוח הראשונה, מנה מאוחר יותר את פרי הרוח שנראה בחיי המקבל: „פרי הרוח הוא אהבה, שמחה, שלום, אורך רוח, עדינות, טוב לב, אמונה, ענווה, איפוק; אין תורה נגד אלה\.” גלטים ה:כב–כג הדבר שיש לשים לב אליו ברשימה הזאת הוא שכל הפירות המוזכרים קשורים לתכונות אופי, למשהו המתחולל ברוח האדם\. לפני שאמשיך, ברצוני לומר שאין זה נכון כלל לומר ש„רק הפנים חשוב”\. אנשים שנולדו מחדש מבחינה רוחנית אינם סכיזופרנים רוחניים המנהלים חיים כפולים, חיים שבהם הפנים אינו תואם לחוץ\. אך מצד שני, אפשר לעשות את הדבר הנכון מתוך רוח או גישה שגויה\. למשל, אדם יכול לתת את כל רכושו כדי להאכיל את העניים, אך לעשות זאת מפני שהוא באמת רוצה לקבל שבחים מבני אדם\. או מפני שהוא רוצה לגרום לעצמו להרגיש טוב\. כך הוא יכול לעשות את הדבר הנכון, אך מתוך רוח שגויה\. כאשר אדם נולד מחדש מן הרוח, הוא יתחיל לעשות את הדברים הנכונים *מתוך מניע נכון*\. ## בנג'ו למען ישוע? הבה נבחן, אך בקצרה רבה, מה מתרחש כיום במקומות רבים\. קבוצת אנשים מתכנסת\. המוזיקה מתחילה, הקצב מתגבר, הגופים מתחילים להתנועע לפי הקצב, ביטוי חוזר נשמע \(אפילו ביטוי אדוק מאוד\), ועד מהרה הרגשות סוערים\. מישהו נופל לרצפה ומתחיל להתגלגל הלוך ושוב, הלוך ושוב, ולצרוח משהו\. האדם הנופל לרצפה אולי חי בניאוף, נשוי למישהו שיש לו בן זוג חי מנישואים קודמים\. אולי הוא חבר בטייסת מפציצים של חיל האוויר, או שחקן הוליוודי\. תכשיטיהם מנצנצים כשהם מתגלגלים\. בזמן שהם מתגלגלים הלוך ושוב וצועקים, אולי הכומר יכריז: „תראו, הנה הבנג'ואים של אלוהים\!”2 לאחר זמן מה הרגשות שוככים\. המוזיקה נפסקת\. כולם הולכים הביתה, לרבות ה„בנג'ואים”, שחוזרים הביתה להמשיך לחיות בניאוף או להטיל פצצות על ילדים חפים מפשע\. ה„כומר” — האם נעז להשתמש במונח הזה לגבי נביאי שקר? — מתחנן בפני כולם „לתת כסף לאדון”\. הוא אומר להם שאלוהים התכוון שילדיו יחיו כמו מלכים, שהרי הם מלכים וכוהנים\. משום כך הוא נוהג בקדילאק ומתגורר בבית ששוויו חצי מיליון דולר\. אם תרצו, הוא יניח עליכם ידיים, וגם אתם תוכלו לחוות „טבילה ברוח הקודש” ולהיות בנג'ו למען ישוע\. ## תגובות לבנג'ואים בעיני תלמידיו הרציניים של ישוע, המראה שתואר לעיל כמעט מעורר גועל\.3 *כתגובה*, אנו עלולים להגיע בקלות למצב שבו איננו רוצים אפילו לשמוע על טבילת רוח הקודש\. אך אחים יקרים\! אסור לנו לתת לנביאי השקר לגזול מאיתנו אמת וחוויה יקרות\. יש טבילה אמיתית ברוח הקודש, לידה מחדש אמיתית של רוח האדם, שישוע אמר שעלינו לעבור כדי להיכנס למלכותו\. ועלינו לזכור שהמלכות היא המטרה, לא החוויה\. הלידה מחדש על ידי הרוח היא אמצעי להשגת מטרה, לא מטרה בפני עצמה\. ## החוויה האמיתית כדי להתבונן בחוויה האמיתית של לידה מחדש מן הרוח, נפנה כעת לכמה ציטוטים מן האנאבפטיסטים הראשונים\. בשימוש בציטוטים האלה איננו אומרים שהאנאבפטיסטים הראשונים היו עם מושלם שהבין וחווה את הרוח באופן מושלם\. אך אנו מוצאים שתורתם ומעשיהם תואמים במידה רבה את התורה ואת החוויה המקראיות\. נתחיל בדירק פיליפס, שפעל בשיתוף פעולה עם מנו סימונס\. > לכן גם המשיח אומר שמי ש„מאמין בי” יש לו חיי נצח\. יוחנן ג:טז; יא:כה מדוע? מפני שקיבל כוח אלוהי, אכן כוח מחיה של חיי נצח — כוח היוצר חיים בלבו, חודר אליו, מטהר ומחדש אותו ביסודיות, ולבסוף מניע, מדריך ומעביר אותו אל המקור שממנו נבע, כלומר אל חיי הנצח האלוהיים עצמם\. > > > > אם כן, מי שמאמין כך בישוע המשיח וקיבל כוח חי כזה מאת אלוהים ומרגיש אותו בכל ישותו, הוא נוצרי מאמין אמיתי ומתוודה על המשיח לפי הרוח, שכן הוא רוח אחת עמו\. יוחנן ג:יח; א׳ לקורינתים ו:יז\. הוא גם מבין באמת מהו בשרו של המשיח, שכן הוא עצמו בשר מבשרו ועצם מעצמותיו\. אל האפסים ה:ל\. נוסף על כך, הוא אכל את בשר המשיח ושתה את דמו ברוח ובאמונה אמיתית\. יוחנן ו:נד\. באמצעות זאת הוא התאחד עם המשיח בטבע משותף אחד\. הכרת4 אלוהים והמשיח הזאת היא חיי נצח\. יוחנן יז:ג > > > > אבל כל מה שאדם אומר על ישוע המשיח בלי כוח פנימי כזה של אלוהים, בלי הארה כזאת של רוח הקודש, ובלי שיתוף והענקה של הזרע האלוהי של אופיו וטבעו של ישוע המשיח, הוא פטפוט ריק, כמו דיבורו של עיוור אשר \(לפי הפתגם הידוע\) מתווכח ומשוחח על צבע שמעולם לא ראה ואינו יכול לראות\. משום כך אנו מבקשים להזהיר בנאמנות כל מי שטוען שהוא נוצרי, כדי שילמד להכיר כך את ישוע המשיח, יאמין בו ויקבל אותו, וכדי שישוע המשיח יתוודה עליו ביום האחרון לפני אלוהים אביו ולפני המלאכים הנבחרים כאחיו, אחותו ואמו, ויקבל אותו אל מלכותו הנצחית\. מתי יב:נ5 מנו סימונס מבטא את אותו רעיון במילים מעט שונות: > לידה מחדש\.\.\. היא שינוי פנימי, שבו אדם נהפך מכוח אלוהים, באמצעות אמונה, מרע לטוב, מגשמיות לרוחניות, מעוול לצדקה, מאדם למשיח; שינוי שאינו יכול להתרחש בשום אופן אצל תינוקות\. הנולדים מחדש חיים מכוח החיים החדשים; הם צולבים את הבשר עם תאוותיו הרעות; הם פושטים את אדם הישן ואת מעשיו; הם נמנעים מכל מראית עין של רע; רוח הקודש מלמדת אותם, מושלת בהם ומשפיעה עליהם\. רומים א:יז\. > > > > הנה זו לידה מחדש אמיתית ופירותיה, שעליהם מדברים כתבי הקודש, והיא באה באמצעות אמונה בדבר אלוהים; בלעדיה לא יוכל להיוושע איש שהגיע לגיל ההבנה, כפי שאומר המשיח: „אמן אמן אני אומר לך, אם לא ייוולד אדם מחדש, לא יוכל לראות את מלכות האלוהים”, יוחנן ג:ג\. **אכן, הכול לשווא, גם אילו הטביל אותך פטרוס, או פאולוס, או המשיח עצמו, אם לא הוטבלת מלמעלה ברוח הקודש ובאש\.** מתי ג:יא\. כפי שאומר פאולוס: „במשיח ישוע אין ערך למילה או לערלה, אלא לבריאה חדשה”, גלטים ה:ו; ב׳ לקורינתים ה:יז\. כל הנולדים כך מאלוהים, המשתנים ומתחדשים באדם הפנימי ועוברים מאדם אל המשיח, מוכנים לציית לדבר האדון ואומרים עם פאולוס הקדוש: „אדוני, מה תרצה שאעשה?” הם מתכחשים לעצמם בכל שכלם ובכל לבם; הם נכנעים לדבר האדון ולמצוותיו בלי סלידה או התנגדות; הם מקבלים את הטבילה כפי שציווה האדון, מתי כח:יט\. הם נעשים ומתגלים כענפים פוריים של המשיח, הגפן האמיתית, וכיורשים יחד עמו בכנסיית האדון, יוחנן טו:ה\. הם מקבלים את סליחת חטאיהם ואת מתנת רוח הקודש\.6 על אודות א׳ לפטרוס ג:כא, אמר מנו את הדברים הבאים: > כאן פטרוס מלמד אותנו כיצד הטבילה הפנימית מושיעה אותנו, זו שבה האדם הפנימי נשטף, ולא הטבילה החיצונית שבה הבשר נשטף; שכן רק לטבילה הפנימית הזאת יש ערך בעיני אלוהים, כפי שכבר נאמר, ואילו הטבילה החיצונית באה רק כראיה לציות הנובע מאמונה\. אילו הייתה הטבילה החיצונית יכולה להושיע בלי רחיצה פנימית, כל כתבי הקודש המדברים על האדם החדש היו נכתבים לשווא\. מלכות השמים הייתה כבולה למים גשמיים; דם המשיח היה נשפך לשווא, ואיש מן הנטבלים לא היה יכול ללכת לאבדון\. לא ולא\! **לטבילה החיצונית אין כל ערך כל עוד לא חודשנו, נולדנו מחדש והוטבלנו בפנימיותנו בידי אלוהים, באש השמים וברוח הקודש\.**7 פטר רידמן, שכונה לעיתים „המייסד השני של ההוטריטים”, כתב הסבר רחב על אמונותיו בעת שהיה כלוא\. בשאלה אם שינוי האדם הוא מעשה ידי אדם או מעשה ידי אלוהים, הסביר פטר במילים האלה: > גם אם אדם מדבר בלשון מלאכים \(הראשונה לקורינתים יג:א\), אם אלוהים אינו מדבר דרכו, אין הוא מדבר את דבר אלוהים \(ירמיהו כג:כא\), שכן אלוהים הוא הדבר \(יוחנן א:א\)\. אך כאשר אלוהים מדבר באמצעות אדם ורוצה לבנות בו את היכלו, תחילה הוא מסיר את הגס והפראי, שאינם ראויים לביתו\. הוא עושה זאת באמצעות הטפת התשובה \(לוקס ג:א–יד; מרקוס א:א–ח; מתי ג:א–יב\)\. כאשר מישהו מקבל את הדבר וחוזר בתשובה, אלוהים מניח אותו על יסוד המשיח \(הראשונה לקורינתים ג:יא\), בתנאי שהוא מת לחטא ונעשה דומה למשיח במותו\. אז הוא יוחיה באמצעות האמונה ויושב לחיים חדשים \(רומים ו:א–ד\), דבר המתרחש לא בכוח אנושי \(זכריה ד:ו; דברים ח:א–ג\), אלא בחסדו ובפעולתו של אלוהים \(אל האפסים ב:א–י\)\. מאחר שהדבר נעשה לא במאמץ אנושי אלא בפעולת אלוהים \(הראשונה לקורינתים טו:כ–כח\), פאולוס מפציר בנו כך: „העמידו את אבריכם לרשות אלוהים ככלים לצדקתו, למען יהיו קדושים” \(רומים ו:יט\)\. אם אלוהים עתיד לעשות באדם דבר טוב, על אותו אדם להיכנע לאלוהים \(משלי א:כב–לא\)\. אחרת, אי אפשר לעשות בו את הטוב\. כשם שאדם אינו יכול לעשות מעצמו דבר טוב, כך אלוהים אינו רוצה לעשות בו דבר אלא אם כן הוא מוסר את עצמו בכל לבו להיות כלי בידי אלוהים\. אז רצונו הכנוע של האדם משתלב ברצון האלוהי כך שהרצון האלוהי והרצון האנושי נעשים לאחד. מכאן ואילך אלוהים רוצה, בוחר ופועל הכול באותו אדם\. האדם מאפשר לעצמו להיות כלי בידי אלוהים \(יוחנן טו:ד–ה\), וכך הוא יכול לומר עם השליח האהוב פאולוס: „לא עוד אני הוא החי, אלא המשיח חי בי” \(גלטים ב:כ\)\. כך פועל אלוהים בבני אדם\. לעומת זאת, אם אדם שומר לעצמו משהו, בוחר לעצמו או רוצה או יוזם דבר כלשהו בכוחות עצמו ולא יחד עם אלוהים, מלאכתו של אלוהים מופרעת ואינה יכולה להתקדם\. אדם כזה נותר בלתי מוכן לבנייה הזאת ואינו ראוי לה\. אלוהים פועל באדם הנכנע לו, ואלוהים מוכיח את כוחו \(דברים ח:א–ד\) בחידושו של האדם \(טיטוס ג:א–ז\)\. באמצעות פעולה זו אלוהים מאפשר לאדם להשתתף בטבעו ובאופיו של בנו \(הראשונה לקורינתים ב:ט–י\) \(השנייה לפטרוס א:ג–ח\), ואף, במידה מסוימת, בכוחו הבלתי מוגבל\. אנו קוראים זאת במילים: „הכול אפשרי למאמין” \(מרקוס ט:כג\)\.8 ## המבחן הוא בתוצאה אז איך נדע שהרוח הבאה עלינו היא באמת רוח אלוהים? כאן טעה הפנטקוסטליזם כבר מיום היווסדו\. מישהו החליט שהוכחת טבילת רוח הקודש היא דיבור בלשונות; אם המקבל לא דיבר בלשונות, הוא לא נטבל ברוח הקודש\. למרבה הצער, נראה שהם לא הבינו שהמקרא ברור למדי: „על פי פירותיהם תכירו אותם\.” מתי ז:טז\. שימו לב שלא נאמר „על פי מתנותיהם”, וגם לא „על פי רגשותיהם”, ולא „על פי קנאותם”\. אף אחד משלושת הדברים שזה עתה נמנו אינו רע כשלעצמו, וכל השלושה רצויים\. אך הפנטקוסטליזם כפי שאנו מכירים אותו כיום נבנה על ההנחה השגויה שאדם לא נטבל ברוח הקודש אם אינו מדבר בלשונות כהוכחה לכך\. אין כמעט ספק ששפיכת הרוח הראשונה המתוארת במעשי השליחים הייתה חוויה רגשית\. דמעות שמחה כנראה זלגו בשפע\. קריאות ניצחון רמות אולי הדהדו לאורך הרחוב\. אך נוצרים אינם מזוהים על פי רגשותיהם\. כשם שהפנטקוסטליזם נבנה על הנחה שגויה, אחרים ניסו לטעון שאם לא חווית חוויה רגשית עזה ביותר, לא נטבלת ברוח\. המבנה הרגשי שלנו מגוון מאוד, ועלינו להיזהר מאוד כשאנו מנסים לגרום לאחרים להגיב רגשית בדיוק כמונו\. עם זאת, מוזר לחשוב שאדם קיבל סליחה, השתחרר מכוחו של החטא, התמלא בשמחה והאהבה נשפכה בלבו\.\.\. וכל זאת בלי שיתעורר בו רגש כלשהו\. ![תמרור המשלב פנים מחייכות ועצובות]() המבנה הרגשי שלנו מגוון מאוד, ועלינו להיזהר מאוד כשאנו מנסים לגרום לאחרים להגיב רגשית בדיוק כמונו\. סביר להניח שהגברים והנשים שבאותו חדר עליון היו נלהבים \(מטבעם\) למען אלוהים\. אך המתנות, הרגשות והקנאות הם כולם עניין צדדי\. ראיתי אנשים שחוו חוויה רגשית, אך החמיצו את טבילת רוח הקודש\. וראיתי אנשים נלהבים מאוד, נלהבים למען אלוהים, שהחמיצו גם הם את הלידה מחדש מן הרוח\. הדבר מתבטא בדרך כלל בגישה, שכן רבים קנאים לאמיתות המקראיות, מקיימים את המצוות הנכונות וזנחו את חטאי הבשר הגסים, כגון שתייה, קללות וזנות\. רבים אף מקפידים על לבוש צנוע, כיסויי ראש, ואולי אף אימצו את תורת אי־ההתנגדות ואת תורת אי־צבירת העושר\. אך נוצרים אינם מזוהים על פי קנאותם הדתית\. קנאים נכשלים לעיתים קרובות בחטאי הרוח, בגישותיהם\. אחרים יכולים לנסות לדבר איתם על הרוח שבה הם פועלים, אך הם פשוט אינם מסוגלים לראות זאת\.\.\. אין בהם רוח המשיח כדי „לראות את מלכות אלוהים”\. כל מה שהם רואים הוא שהם התאימו את עצמם כלפי חוץ לרבות מתורותיו של ישוע — וזה נפלא שהם עשו זאת\! אך רוח הקודש מחוללת שינוי פנימי שאי אפשר לחקות או לעורר בכוח הבשר\. התלהבות רבה דוחפת את הקנאים קדימה, והם מאמינים בטעות שרוח אלוהים היא שמניעה אותם, בעוד שלמעשה רק קנאותם הדתית דוחפת אותם\. ושוב, אין כל רע בקנאות גדולה לאלוהים\. אך בפשטות, קנאות גדולה ורוח הקודש אינן מילים נרדפות\. פילגראם מרפק, אנאבפטיסט מדרום גרמניה, הסביר זאת כך: > אה, אחיי, כמה עלינו להישמר בשקידה ובזהירות שלא נחשיב את הדחף שלנו \[לדחף\] של רוח הקודש, ואת דרכנו \[לדרך\] ולמהלך חייו של המשיח\.\.\. > > > > חוויתי זאת בעצמי, וגם למדתי זאת מן הסיפורים שבכתבי הקודש: האדיקות הטבעית שונאת את הרע וקנאית לטוב\.\.\. \[קנאים שלא חזרו בתשובה\] נשלטים בכך ונישאים על ידי קנאות, ומתאמצים מאוד\. > > > > אין זה אפוא הכוח המניע של רוח הקודש של המשיח, וגם אין הם נעשים לילדים באמצעותו\.\.\. גם כיום\.\.\. רבים פועלים מתוך קנאות לטוב, ואינם יודעים או מעלים על דעתם אחרת אלא שרוח הקודש היא שמניעה אותם\.\.\. > > > > אני כותב את כל הדברים האלה כדי שכל אחד יוכל לראות היטב מה מניע אותו, מאיזה מקור הדבר זורם, ומאיזה מקור נובע הדחף שלו\. המשרתים אינם יודעים זאת\. אך הידידים או הילדים יודעים מה עושה אדונם ומדוע הכוח המניע של רוח הקודש נמצא בהם\.9 ## שותפים לטבע האלוהי תומס פון אימברויך היה אחד מאחוות האחים השווייצרית בראשית תנועת האנאבפטיזם\. אף שהוצא להורג כמרטיר בסוף שנות העשרים לחייו, הוא הטיף וסייע בהקמת כמה קהילות לאורך נהר הריין\. בעת שהיה כלוא כתב הצגה של אמונתו שהייתה בשימוש נרחב\. על ההוכחה ללידה מחדש ברוח הקודש הוא אומר כך: > במילים האלה \[יוחנן ג:ו–ח\] מציין המשיח שהאדם שנולד מחדש נעשה רוחני ונולד מן הרוח בעל טבע רוחני, כפי שאומר פטרוס \(השנייה לפטרוס א; רומים ח; מעשי השליחים יז; יוחנן יד\): „תוכלו להימלט מן ההשחתה שבעולם, שמקורה בתאווה, ולהיות שותפים לטבע האלוהי\.” כך יכול כל אחד לדעת אם נולד מן הרוח, כלומר אם יש לו מאפייני רוח, כשם שלאדם שנולד מן הבשר יש מאפייני בשר — כל אחד בתחומו \(יוחנן ג; הראשונה לקורינתים טו\)\. לציפורים יש טבע ייחודי משלהן, וכך גם לחיות הבר, וכך גם לבני האדם\. כל אדם חושב לפי מה שממנו נולד\. לכן האדם שנולד מן הרוח חושב מחשבות רוחניות \(רומים ח\), כפי שאומר פאולוס: „כל המונהגים על ידי רוח אלוהים, בני אלוהים הם\.”10 > > > > הנולדים כך מזרעו הרוחני של אברהם יביאו פרי רוחני, כלומר כל מיני חסד, צדקה ואמת: הם מצייתים לאביהם, שומרים את מצוותיו והולכים בדרכיו \(אל האפסים ה; יוחנן י, יד, טו; ישעיהו נה\); הם זונחים חיים חסרי יראת אלוהים \(רומים יב\) ואינם מתאימים את עצמם לעולם; הם מבקשים את הדברים שלמעלה, במקום אשר המשיח נמצא, ולא את הדברים אשר בארץ; הם ממיתים וצולבים את בשרם החוטא \(אל הקולוסים ג\); הם הולכים בעקבות ישוע \(קודמם\) בצער, באומללות וברדיפות, ומצייתים לו עד מוות \(גלטים ג; הראשונה לפטרוס ב; אל העברים יא\)\. לכן אנו אומרים שהמונעים כך על ידי רוח אלוהים הם צאצאיו הרוחניים של אברהם וילדי אלוהים \(רומים ד, ח\)\. > > > > לפיכך כל הכתובים שהובאו לעיל מעידים שאיש אינו נולד מאלוהים אם אין לו אמונה כזאת ולא קיבל את רוח הקודש כערבון לנחלתנו \(אל האפסים א\)\.11 ## חסד\! כנראה שמעתם את ההגדרות המקובלות של חסד\. הנס בטץ, אנאבפטיסט מוקדם שכתב כמה מן השירים שהיו לליבת המהדורה המקורית של *אאוסבונד*,12 הגדיר חסד בפשטות\. בשיר מספר 88 הוא כותב: > חסד אלוהים הוא רוח הקודש, המכונה גם המנחם\.\.\. > אם רוח הקודש מדריכה אותך, כך שאינך נכנע לחטא, אלוהים הוליד אותך מחדש, בבנו ישוע המשיח\. אני בטוח שהנס לא התכוון לומר שחסד ורוח הקודש הם *תמיד* מילים נרדפות\. ובכל זאת אני מאתגר אתכם לקרוא את הברית החדשה ולהציב „רוח הקודש” בכל מקום שבו מופיעה המילה „חסד”\. למשל: „כי ברוח הקודש נושעתם, על ידי אמונה\.\.\.” אל האפסים ב:ח\. רוח הקודש מושיעה אותנו במובן האמיתי של הישועה, כלומר להציל או לחלץ\. בהתמלאות ברוח הקודש אנו מקבלים כוח לכבוש את העצמי, את הבשר, את העולם ואפילו את השטן עצמו\. זהו חסד, מתנת חינם באמת\! מעשי השליחים ב:לח; י:מה „כי אינכם תחת התורה, אלא *תחת רוח הקודש*\.\.\.” רומים ו:יד\. כשאנו זוכרים שחולשת התורה הייתה בכך שלא היה בה מענה לאיחוד מחדש עם אלוהים ברוח, אנו מבינים עד כמה הברית החדשה נעלה על הישנה\. כעת המאמין יכול לחיות *תחת כוחה של רוח הקודש*\! תחת הרוח, אך מעל התורה\! ## כיצד מקבלים את הרוח אחד המאבקים הגדולים ביותר של הכנסייה הקדומה היה המאבק נגד היהודים שלא הבינו שאין להטיל על המאמינים מן הגויים את תורת משה\. הם כונו „מייהדים”, וסברו שיש לשמור את התורה גם לאחר שהתגשמה\. במאבקו ברעיון הזה שאל פאולוס את הגלטים שאלה מעוררת מחשבה: „האם קיבלתם את טבילת רוח הקודש מפני שקיימתם את התורה באופן מושלם כל כך, או מפני שהאמנתם בישוע?” גלטים ג:ב מובן שכולם ידעו שמתנת הרוח ניתנה בחינם בזכות אמונתם בישוע כנביא, כוהן ומלך שהובטח; בתורה לא היה מענה לקבלת מילוי הרוח\. לאחר מכן שאל פאולוס שאלה דומה: „האיש שהוביל אתכם לחוויית ההתמלאות ברוח — האם עשה זאת באמצעות הטפת ציות לחוקי הטקסים, או באמצעות הטפת אמונה בישוע?” שוב, הם ידעו שהדבר נבע מישוע, ולא משמירת חוקי הטקסים\. ## למות כדי לחיות להנס בטץ, מחבר המזמורים שהוזכר קודם, היו הדברים הבאים לומר באחד ממזמוריו: > הבינו מה מתרחש: כאשר מתים, כשהאדם מתכחש לבשרו, **אז האדם מקבל מישוע המשיח את הטבילה נותנת החיים\.** יוחנן אומר לנו שהיא נקראת אש ורוח; היא לבדה מקדשת ומטהרת ומאפשרת אחווה עם אלוהים\. > > > > מי שמקבל את הטבילה הזאת ניטע לתוך מות המשיח; כל תאוותיו נצלבות כך, ובאמצעות זאת הוא נולד מחדש\. לידה זו התרחשה בישוע המשיח באמצעות מים ורוח\.13 הסוד לקבלת „הטבילה נותנת החיים” של רוח הקודש הוא למות — למות לרצוננו שלנו, מתוך אמונה שישוע ידריך אותנו בדרך הנכונה\. ה„נוסחה” הזאת — אם בכלל נעז לקרוא לה נוסחה — הייתה יסוד מרכזי לכל אורך האנאבפטיזם המוקדם; קרוב לוודאי שיכולנו למלא את כתב העת בציטוטים שלהם בנושא\. הם השתמשו במילה הגרמנית *gelassenheit* כדי לתאר זאת: „הרפיה” מן הרצון שלנו, והפקדת הרצון הזה בידי אלוהים\. פירוש הדבר למות לשליטה בחיינו; אנו פשוט מוסרים את עצמנו לציות לכל מה שאלוהים אמר באמצעות המשיח\. אם אתם מאמינים במישהו, תעשו את מה שהוא אומר\. הדבר גם משמעו ויתור על חומרנות, על תהילה ועל רדיפה פשוטה אחר תענוגות\. ישוע, שאנו מוסרים לו את רצוננו, אמר לנו שאם אדם אינו „מוותר על *כל* אשר לו”, אינו יכול להיות תלמידו\. ## המחסור בימינו המילה „כל” היא המפתח להבנת המחסור בכוחה האמיתי של רוח הקודש בכנסיותינו כיום\. החומרנות משתוללת, עד כדי כך שאם מישהו אפילו מציע שישוע באמת התכוון — אני מתכוון *באמת* התכוון — לוויתור על עושר, הוא עלול לחטוף סטירת לחי\.\.\. אפילו בכנסיות אנאבפטיסטיות שמרניות\. הצעה ש„כל” פירושו שעל הצעירים \(וגם המבוגרים\) לוותר על ספורט ועל רדיפת תענוגות עלולה להביא לכך שאדם יתויג כ„לגליסט”\. הצעה ש„כל” פירושו באמת „כל”, וש„לוותר” פירושו באמת „לוותר”, וש„אינו יכול” פירושו „בלתי אפשרי” — דומה שמכניסה את המציע לקטגוריית ה„פנאטים”\. אך ישוע אכן התכוון למה שאמר\. אי אפשר להיות תלמידו בלי לוותר על *הכול*\. אנו עשויים לאמץ ציות נלהב לתורות מקראיות מסוימות, ובכל זאת לא למות באמת לעצמי\. אנו עשויים למצוא את התיאולוגיה המושלמת ולהסביר אותה בבהירות רבה, ובכל זאת לא למות עם המשיח\. אנו עשויים ללכת לקצווי תבל, להטיף לשבטים שטרם שמעו בפינות נידחות, ולוותר על נוחות החיים המודרניים\.\.\. ובכל זאת לא לוותר על *הכול*\. הוויתור על הכול הוא הצלב שעלינו לשאת, המחיר שעלינו לחשב לפני שנהפוך לתלמידים\. לאונהרד שימר היה אוסטרי שהצטרף לאנאבפטיזם\. הוא חי תשעה חודשים בלבד כאנאבפטיסט לפני שהוצא להורג כמרטיר, אך בפרק הזמן הקצר הזה הצליח להביא כ־200 אנשים נוספים\. בעת שהיה בכלא כתב כמה חיבורים ומכתב לקהילה שבה הוסמך לזקן\. במכתב הזה הוא אומר את הדברים הבאים על נשיאת הצלב: > „מי שרוצה להיות תלמידי”, אומר המשיח, „חייב ללכת אחרי\.” במקום אחר הוא אומר: „בלעדיי אינכם יכולים לעשות דבר\.” פטרוס אומר: „הסובל בבשר חדל מן החטא\.” > > > > האור הראשון היה אומננו עד שבא האחר — המשיח, שהוא אור העולם\. כאשר רוחו נכנסת בי, אינני עוד תחת האומן אלא תחת החסד\. כשזה קורה, פוסק חוק המעשים, החטא, המוות והאיברים, ומתחיל חוק הרוח, האמונה, החיים והלב\. **אך הרוח הזאת ניתנת רק למי שנכנע תחילה לצלב ולמוסר האדון\.** ## כניסה למלכות אלוהים דירק פיליפס כתב חיבור ארוך בשם „הלידה החדשה והבריאה החדשה”\. לסיכום כתב את הדברים הבאים, והוא ניסח אותם היטב כל כך, שנשתמש בסיכום הזה כדי לסיים את המאמר: > אסכם ואומר: ילדי אלוהים שנולדו מחדש והבריאות החדשות במשיח ישוע הם אלה שנולדו מחדש מאלוהים האב שבשמים באמצעות המשיח ישוע, וחודשו והוקדשו באמצעות רוח הקודש; הם נעשו שותפים לטבע האלוהי, להווייתו של ישוע המשיח ולאופייה של רוח הקודש\. > > > > הם אלה שמתו לחטא וממשיכים למות לו מדי יום ביתר שאת, וחווים צדקה; אלה שאינם מתפארים בעצמם לעולם אלא רק בצלב האדון ישוע המשיח, שבאמצעותו העולם נצלב להם והם לעולם; אלה ההולכים באמונה אמיתית לפי כלל המשיח ועוקבים אחר צעדיו, שאינם מכירים איש לפי הבשר; אלה שאינם משתוקקים למה שאנושי אלא למה שאלוהי\. > > > > לסיכום, אלה צדיקים ועושים צדקה, כפי שאלוהים שממנו נולדו הוא צדיק; הם חושבים כמו המשיח ישוע ומונעים על ידי רוח הקודש\. > > > > **במקום שבו הדבר מתרחש רואים את מלכות אלוהים; שם נכנסים למלכות השמים; שם יש בריאה חדשה במשיח ישוע\.** \~ מאמר זה רחוק מלהיות הסבר מלא של פעולת רוח הקודש בכנסייה\. אפשר לומר עוד רבות על פעולתה המתמשכת — היא מלמדת, מוכיחה, מדריכה ומנחמת\. אפשר לומר עוד על מתנות הרוח\. אפשר לומר עוד על אחדות הרוח\. אפשר לומר עוד על האופן שבו הרוח פועלת בקהילה טוב יותר משהיא פועלת ביחיד\. בקיצור, מאמר זה מתמקד בעיקר בקבלה הראשונית של הרוח אצל המאמין\. זוהי ההתחלה, הלידה, ולא הסוף\! \~ 1. יש דיווחים על אנשים שראו דברים דומים, אך עמדתי ניטרלית בשאלה אם הדבר אכן קרה שוב\. אין דבר שמונע מאלוהים להציג שוב להבות גשמיות כאשר מישהו נטבל ברוח, והייתי „מגביל את אלוהים” אילו אמרתי שלא יעשה זאת שוב לעולם\. אך הוויכוח בשאלה אם אלוהים גרם אי פעם ללהבות גשמיות להופיע שוב אינו העיקר\. 2. שמעתי את הביטוי הזה ממש, תאמינו או לא\. 3. גועל, כמו כעס, הוא רגש שאיננו רוצים לתת לו לשלוט בגישותינו\. 4. כאן „הכרה” פירושה יותר מידע שכלי; הכוונה היא „להכיר אותו אישית”\. 5. קורנליוס ג׳יי\. דייק, ויליאם אי\. קינִי ואלווין ג׳יי\. ביצ׳י, עורכים, *כתביו של דירק פיליפס* \(הראלד פרס, 1992\), עמ׳ 149–150\. 6. מנו סימונס, *היצירות השלמות של מנו סימון* \(Pathway Publishers, 1995\), עמ׳ 27\. 7. שם, עמ׳ 28\. 8. פטר רידמן וג׳ון ג׳יי\. פריזן, *וידוי האמונה ההוטריטי של פטר רידמן* \(הראלד פרס, 1999\), עמ׳ 178–179\. 9. ויליאם קלאסן ווולטר קלאסן, עורכים, *כתביו של פילגראם מרפק*, מהדורה חדשה \(Wipf & Stock Pub, 2000\), עמ׳ 511–512\. 10. לאונרד גרוס, *תפוחי זהב במשכיות כסף* \(החברה ההיסטורית המנוניטית של לנקסטר, 1999\), עמ׳ 77–78\. 11. שם, עמ׳ 98\. 12. *אאוסבונד* הוא ספר מזמורים אנאבפטיסטי בשפה הגרמנית, שעדיין משמש את האמיש מן הסדר הישן\. 13. *אאוסבונד*, שיר 108\.