# הכנסייה והמלכות
סוגיות העומדות בפני הכנסייה
שפה: he
מחבר: by Wendell Heatwole
Olar, SC
הגיליון המקורי: The Heartbeat of The Remnant, אביב 2021, מספר 1
עמודי המקור: 14–17
קריאת המאמר:
קובץ PDF מקורי: Spring\-2021\-Remnant\.pdf
[The Heartbeat of The Remnant, אביב 2021]()
## הערת העורך:
בשנים האחרונות נראה שמתחולל שינוי בסוגיות מסוימות בקרב חלק מהאנבפטיסטים השמרנים\. שינוי זה ברעיונות ובמנהגים אינו מתרחש בחלל ריק; למעשה, אנחנו פשוט הולכים בעקבות המנהיג\. כשאנחנו מתחילים לחקור את העניין לעומק, אנחנו מבינים עד מהרה שאותה תזוזה בסוגיות של אמונה ומעשה מתרחשת זה שנים גם בקהילה האוונגליקלית הרחבה\. הבה נעצור ונחשוב אם אנחנו הולכים בעקבות דבר אלוהים או מושפעים מאדם\.
חלק מהאנבפטיסטים אינם מרוצים עוד ממבנה כנסייה מסורתי, ולכן הם נמשכים לדגמים של ״כנסיות קבוצות בית״ או ״כנסיות בית״\. אחרים מגיבים למנהיגות כנסייתית שתלטנית וסמכותנית שחוו בעבר, ומתחילים להדגיש תפקוד דמוקרטי יותר של הכנסייה\. יש גם מי שמתרחקים מהדגשת גוף כנסייתי ״מקומי״ ומתמקדים יותר בגוף כנסייתי ״אוניברסלי״ או ״עולמי״\. אחרים אינם מתנגדים למה שנחשב לכנסייה ״רגילה״; הם פשוט מתעייפים ממה ש״מיושן״ ו״משעמם״\. אנשים אלה מקבלים בברכה ״רעיונות חדשים״ המוצגים בספרים בני זמננו ובכנסים שונים הנערכים ברחבי המדינה\. הכנסים האלה אינם פסולים כולם במהותם, וגם לא כולם מוכרים פרשנויות ״חדשות״, ובכל זאת יש כאלה שמביאים רעיונות ״רעננים״ שמקורם ״בחוץ״ בתקווה שיעניקו ״חיים חדשים״ לחוסר ההתלהבות שב״רגיל״\.
תחום נוסף שבו חל שינוי הוא התמקדות בבשורות תוך התעלמות מתורות מסוימות באיגרות\. יש המדגישים שעלינו ״פשוט ללכת בעקבות ישוע״, ואינם נותנים לתורות השליחים לפרט עוד את יישום תורתו של ישוע\. אחרים מעלים על נס את ״דרשת ההר״, את ״כתבי הקודש באותיות אדומות״ או את ההליכה ב״עקבותיו של ישוע״, ואינם מבינים שהתוצאה הצפויה של התמקדות כזאת היא נטייה להשמיט תורות מסוימות באיגרות הנוגעות להתנהלות המעשית של הכנסייה ולחיים הנוצריים\. בין אלה נכללות ההוראה ״עודדו זה את זה יום יום״ –עברים 3:13, הקביעה ״כל הכתוב\.\.\. מועיל להוראה, לתוכחה, \[ו\]לתיקון״ –טימותיאוס ב׳ 3:16, וכן העובדה שעלינו להיזהר, משום שהשטן וסוכניו יתחזו ״לשליחי המשיח״ ויציגו את עצמם כ״מלאך אור״ –קורינתים ב׳ 11:13\-14\.
יש הסבורים שאין זה נכון שסמכויות רוחניות ״ירעו את העדר״, או שיוכיחו בבירור מעל הדוכן\. הם נרתעים מכנסיות שבהן הוסמכו מנהיגים, או שאינם אוהבים את המחשבה על סמכויות רוחניות בחייהם\. אחרים מרגישים שאין לכנסייה שלהם הרבה מה להציע, ולכן הם משתתפים באירועים קבוצתיים שונים עם אחרים ״בעלי אותה אמונה יקרה״ \(המאמינים כמוהם\)\. כך מתפתח גוף רוחני מפורד של יחידים מכנסיות מקומיות רבות ושונות, המתכנסים יחד באירועים גדולים\. פעמים רבות המאמינים האלה מאפשרים למישהו מחוץ למסגרת הקהילה הכנסייתית המקומית שלהם לשמש להם יועץ רוחני, וכך הם חשים שמוצדק מצדם שלא להיות נאמנים למנהיגי הכנסייה שלהם בבית\. הם מתחילים להאמין שהדרך המסורתית של קיום כנסייה בדרך האנבפטיסטית ״אינה כפי שהייתה פעם״ או ״אינה בהתאם לכנסייה הקדומה״\. הם מאמינים שכנסייה מובנית מביאה קיפאון לגופים מקומיים, ואין זה משנה להם שהאיגרות מספקות פרטים ברורים על מבנה הכנסייה ועל התנהלותה\.
רבים מהאנשים האלה מקיימים קשרים והתרועעות קרובים כל כך עם אחרים מקבוצות ומכנסיות שונות, במקום עם כנסיית הבית שלהם, עד שאינם מבינים שהם למעשה מתנהלים באופן אינדיבידואליסטי מאוד\. דרך זו להיות נוצרי ״מקומי״ לבדו מנוגדת לחלוטין ל״רוחניות הקבוצתית״ שבה האמינו אבותינו האנבפטיסטים ולימדו אותה במפורש\. אי\-הבנה נוספת בכל הנושא הזה היא שיש הבדל ברור מאוד בין ביטוי המלכות **כעת** לבין המלכות **בעתיד**\. זכרו שישוע אמר: ״מלכותי אינה מן העולם הזה״, ובכל זאת, התמקדות קיצונית בענייני המלכות תגרום לנוצרים, כברירת מחדל, להתעלם מן האמת הזאת, כאשר הם מנסים לבטא את המלכות ״על הארץ״ ו״כאן ועכשיו״\.
לעולם אי אפשר להבין במלואה את השפעת תחייתו ועלייתו של ישוע בחיי המאמין, אם איננו מאפשרים לאיגרות להבהיר וליישם ביתר פירוט את הבשורות או את דרשת ההר\. עצם ההיצמדות למילים של ישוע המודפסות באדום לעולם לא תעזור לנו לדעת כיצד להיות שותפים ל״כוח תחייתו״ או ל״השתתפות בסבלותיו״\. לשם כך אנו זקוקים לאיזון שמספק שאר הברית החדשה\.
רבים מהנושאים האלה מחייבים מאמר שלם משלהם כדי לברר את כל הדקויות, ואנחנו מתכוונים לעשות זאת ככל שהאדון ימשיך לאפשר לנו זמן\. לנוכח כל אלה, הרגשנו שמאמר זה הוא מבוא מאוזן אך בסיסי לסוגיות הרבות העומדות על הפרק, ובחרנו בו מתוך מחשבה זו\.
קרווין ל׳ ונגר
![צללית של כנסייה על רקע שמי שקיעה]()
כשישוע בירך את שמעון פטרוס על הודאתו הנחרצת שישוע הוא *המשיח, בן האלוהים החיים –מתי 16:16,* הוא חיבר בין שני נושאים מרכזיים החוזרים בברית החדשה: **הכנסייה** ו**המלכות**—*״\.\.\.אבנה את כנסייתי\.\.\. ואתן לך את מפתחות מלכות השמים\.\.\.״ –מתי 16:18\-19\.* מאז ואילך דנו חסידיו של המשיח, בדעות שונות, במשמעותה ובמהותה של המלכות וביחסה לכנסייה\.
ישוע החל להטיף והכריז שמלכות השמים קרבה \(ראו מתי 4:17\)\. לאורך הבשורות הייתה המלכות הנושא המאחד של תורתו\. למעשה, בכתובים מתועדים רק שני מקרים שבהם המשיח הזכיר את הכנסייה\. הכנסייה, לעומת זאת, בולטת יותר בספר מעשי השליחים, באיגרות ובהתגלות\. מדוע ההבדל הזה? האם יש סתירה או מתח שאינו ניתן ליישוב בין מה שישוע לימד והדגיש לבין מה שלימדו השליחים?
נראה שבשנים האחרונות גברה ההתעניינות ב**מלכות** וההתייחסות אליה בחוגים אוונגליקליים וגם בחוגים אנבפטיסטיים שמרניים\. רבים משתמשים בביטויים כגון לפעול למען המלכות, לבנות את המלכות, להרחיב את המלכות, שירות המלכות, כספי המלכות ואפילו מימון המלכות\. לימודי תיאולוגיית המלכות מוצעים כקורס, והביטוי ״נוצרי המלכות״ נטבע כדי להבחין בסוג מסוים של נוצרי—אדם המאמין בתורתו של ישוע ומקיים אותה\. בקרב רבים מהאנבפטיסטים השמרנים, המינוח הנוגע למלכות כמעט הטביע את הלשון שבה השתמשה אלייזה יואיט, שכתבה: ״***למען המשיח והכנסייה*** נשמיע את קולנו״\.
בין הגורמים השונים שטיפחו את ההתחדשות בדגש על המלכות בקרב חלק מהאנבפטיסטים, בולטים שניים\. שתי הדאגות האלה משקפות את השפעתם של נוצרים מחוץ למסורת האנבפטיסטית השמרנית, אך כאלה המצהירים שהם מאמינים בתנ״ך ונולדו מחדש\.
1. הראשונה היא שנראה כי יש אנשים שדואגים יותר *להיות נאמנים לכתבי הקודש* מאשר *להיות דומים למשיח*\. אנחנו, האנבפטיסטים השמרנים, יכולים להסתמך על התנ״ך כדי לגבש את כל הדוקטרינות והעמדות הנכונות, ובכל זאת חיינו עלולים שלא לשקף את אופיו ואת ערכיו של ישוע המשיח אדוננו, זה שאנו טוענים שיש לנו קשר חי עמו\.
2. העניין השני נוגע להתמקדות יתר במעשה *ההיוושעות*, תוך הזנחת *החיים כמי שנושעו*; כלומר, חיים של תלמידות צייתנית, ובייחוד ציות לתורתו של ישוע עצמו, שאחריו עלינו ללכת\. אף שרוב האנבפטיסטים השמרנים מצהירים שהם מקיימים את תורתו של המשיח, גם אנחנו איננו חסינים מפני תלמידות רשלנית\.
יש בקרב האנבפטיסטים השמרנים אנשים המתייחסים לדאגות האלה בדרך כלשהי, באופן הבא\. הם אומרים שבעוד האוונגליקלים מאמינים בדמותו של המשיח ובפעלו, הם נוטים להתמקד בפאולוס\. למעשה, הם \(האוונגליקלים\) דואגים יותר לפרשנות נכונה של כתבי הקודש, לשיטות תיאולוגיות ולהסכמה עם אמונות נכונות, מאשר לחיים נוצריים של ציות, ובייחוד בכל הנוגע לתורתו **הקשה** של המשיח\. לעומת זאת, האנבפטיסטים האלה טוענים שמלכות האלוהים, שישוע חנך ושעמדה במרכז תורתו, צריכה לקבוע את הנורמה להבנת החיים הנוצריים ולחייהם\. משום כך, הבשורות \(והמלכות\) נעשות בעיניהם הבסיס לפרשנות של שאר הברית החדשה\.
מה עלינו לחשוב על כך? הכללות גורפות אינן עושות צדק עם החריגים ועם הסייגים, אך הדאגות האלה מוצדקות, והביקורת הזאת על ידידינו האוונגליקלים אכן מכילה מידה מסוימת של אמת\. שורשיהם של הדברים האלה מצויים בהגות של אוגוסטינוס \(354\-430\), בדגש הלא מאוזן של הרפורמציה על הצדקה באמונה ובעבודתו של ז׳אן קלווין\. אבל מה באשר לתרופה של התמקדות בעיקר במשיח ובמלכות? אין ספק שהמשיח עומד במרכז הפרשנות לא רק של הברית החדשה, אלא למעשה של התנ״ך כולו\. ויש ערך בהצגת תורותיו של המשיח, שלעתים קרובות נדחקות הצדה, אף שכל כנסייה הראויה לשמו חייבת לקיימן\. עם זאת, ברצוני להציע שלוש נקודות של זהירות או ביקורת בנוגע לקבלת התרופה הזאת ללא סייג\.
## האם הבשורות צריכות לשלוט בפרשנות שאר כתבי הקודש?
ראשית, אני מאמין שזו טעות להניח שהבשורות \(חייו ותורתו של ישוע\) צריכות *לשלוט* ול*כוון* את פרשנותם של כתבי הברית החדשה\. אדרבה, הברית החדשה, כשהיא מתקדמת מן הבשורות אל מעשי השליחים, אל האיגרות ולבסוף אל ההתגלות, כוללת התפתחות של התגלות מלאה יותר והסבר דוקטרינרי, התפתחות שניתנה בהשראה אלוהית\. הדבר ניכר כשאנו בוחנים את דברי ישוע על ביאת רוח הקודש: *״עוד דברים רבים לי לומר לכם, אלא שאינכם יכולים לשאת אותם עכשיו\. אולם כשיבוא הוא, רוח האמת, הוא ידריך אתכם אל כל האמת; כי לא ידבר מעצמו, אלא את אשר ישמע ידבר, ואת העתידות יודיע לכם״ –יוחנן 16:12\-13\.* ספרי הברית החדשה שבאים לאחר הבשורות הם הגשמתם הצפויה של הדברים האלה\. הם מביאים את תורתו ופועלו של המשיח לידי התפתחות והבנה מלאות\.
שירותו של המשיח ותורתו על המלכות הניחו את היסוד, ואז מותו ותחייתו הניחו את התשתית שעליה יבנה את כנסייתו\. הכתובים שבאים לאחר הבשורות מקנים לנו הבנה עמוקה יותר של משמעות מות המשיח על הצלב, ושל הקשר והשפעתם עלינו, הבאים דרך אמונה וציות\. הם גם מפתחים את מכלול תורת הכנסייה\. כך משתלבת הברית החדשה כולה בהרמוניה יפה\. יש לפרש את הבשורות ואת האיגרות זו ביחס לזו\. תורתו של המשיח אינה גוברת על האיגרות; אדרבה, האיגרות עוזרות לפרש את הבשורות—הן מקנות לנו הבנה שלמה יותר ויישום מעשי של העקרונות שהמשיח נתן לתלמידיו\.
## האם התיאולוגיה פועלת נגד התלמידות?
שנית, עלינו להיזהר שלא להציב פרשנות נכונה ומעשה נכון אלה מול אלה\. במילים אחרות, אל לנו להעמיד תיאולוגיה מול תלמידות\. גם אם יש אוונגליקלים שמדגישים יתר על המידה את התיאולוגיה על חשבון התלמידות, הדבר לא צריך לגרום לנו להפוך את התיאולוגיה לשעיר לעזאזל\. תיאולוגיה היא חקר האלוהים והדברים הנוגעים לאלוהים\. אנחנו מגבשים תיאולוגיה אישית כשאנחנו לומדים את דבר אלוהים ומשווים כתוב לכתוב, בניסיון להגיע להבנה מאוחדת והרמונית של חלקיו השונים\.
לכל נוצרי יש תיאולוגיה, בין שהוא מסוגל לבטא אותה היטב ובין שלא\. התיאולוגיה שלנו \(או ההבנה הדוקטרינרית שלנו, אם תרצו לומר זאת כך\) היא מערכת האמונות שלנו והקרקע שממנה צומח התנהגותנו\. יש תיאולוגיות בסיסיות מאוד, אחרות משקפות חיים שלמים של לימוד; רובן אינן שלמות, חלקן אינן עקביות, אחרות דוגמטיות או שזורות בפילוסופיה, וחלקן שגויות להחריד\. יש לקוות שלכולנו הולכת ומתפתחת הבנה הולכת ומדויקת של אלוהים ושל דברו\. הדבר נחוץ ביותר, שכן התיאולוגיה שלנו, שהיא סך כל אמונותינו על אלוהים והבנתנו את דברו ואת החיים הנוצריים, היא המשפיעה על תלמידותנו—על הליכתנו היומיומית עם אלוהים\. תיאולוגיה טובה *תומכת* בתלמידות\. תיאולוגיה לקויה *מערערת* את התלמידות\.
## האם ״מלכות״ ו״כנסייה״ הן מילים נרדפות?
לבסוף, עלינו לחשוב כראוי על הקשר בין המלכות לכנסייה\. מהו היחס בין המלכות לכנסייה? המלכות **אינה**, כפי שהשימוש בן זמננו כמעט גורם לנו לחשוב, גרסה כללית **של** הכנסייה או מילה חלופית **ל**כנסייה\. אדרבה, המלכות קשורה לשלטונו או למלכותו של אלוהים\. היא גם *מציאות בהווה*, לאחר שנוסדה בדמותו ובשליחותו של ישוע, וגם *ציפייה לעתיד* שאלוהים יביא להשלמה באחרית הימים\. הכנסייה, אף שאינה המלכות, מורכבת ממי שנמצאים במלכות; ממי שנכנעו לשלטונו של אלוהים באמצעות פועלו של המשיח\.
גם אם קשה לנו למצוא את המילה המדויקת שתבטא את היחס בין המלכות לכנסייה, כקהילה קדושה, אוהבת וצייתנית של מאמינים, הכנסייה **היא הביטוי הארצי של שלטון אלוהים—מלכותו**\. המשיח לא אמר: ״אבנה את מלכותי״; אדרבה, הוא אמר: ״אבנה את כנסייתי״\. בדומה לכך, פאולוס לא *בנה אולמות מלכות*; הוא *ייסד כנסיות*\. אנו עלולים להחזיק בתפיסה אידיאליסטית ורומנטית של המלכות, המנותקת מן העבודה הקשה של החיים עלי אדמות עם חברינו המאמינים בגוף כנסייתי מקומי\. אנו יכולים לרומם את המלכות ולמעט בערכה של הכנסייה\. אנו יכולים להתלהב מן הרעיון של המלכות, מתורות המלכות, מהתרחבות המלכות ומכנסים העוסקים במלכות, ובכל זאת להיות ציניים, ביקורתיים וחברים גרועים בכנסייה המקומית שלנו\.
האם אתם רוצים לפעול למען המלכות \(ראו קולוסים 4:11\)? אם כן, התחייבו בלב שלם למשיח ולכנסייתו\. הדבר מתחיל בכנסייה המקומית שלכם\. אהבו את הכנסייה שלכם ושרתו אותה\. קבלו על עצמכם אחריות בה\. תנו דין וחשבון והיו נאמנים לכנסייה המקומית שלכם\. פעלו לטובת הכנסייה ולצמיחתה—הכנסייה המקומית שלכם, וגם מעבר לה\.
טימותי דווייט כתב:*
*אוהב אני את מלכותך, אדוני,
את בית משכנך,
את כנסיית גואלנו המבורך,
שפדה בדמו היקר\.
אוהב אני את כנסייתך, אלוהים:
חומותיה ניצבות לפניך,
יקרה כאישון עיניך,
וחקוקה על כף ידך\.*
ייתכן שדבריו על היחס המדויק בין המלכות לכנסייה שונים מתפיסתי\. אולם מה שהייתי רוצה שנעריך הוא שכאשר חשב על המלכות, הוא חשב על הכנסייה\. וכך גם עלינו\! האם אלה דבריך שלך, כפי שהוא ממשיך וכותב?
*למענה יזלו דמעותיי,
למענה יעלו תפילותיי;
לה אתן דאגותיי ועמלי,
עד שיחדלו העמל והדאגה\.
מעבר לכל שמחה נעלה
יקרים לי דרכיה השמימיות,
אחוותה המתוקה, נדריה הקדושים,
מזמורי אהבתה ותהילתה\.*
* ראו את השיר המלא בעמוד 32\.
![תנ״ך פתוח לצד ספל ולחם]()
## הפניה לכתב העת
- [צללית של כנסייה על רקע שמי שקיעה](): publicdomainpictures\.net
- [תנ״ך פתוח לצד ספל ולחם](): Andrew Schwartz