# התבוננות בכנסייה המנוניטית האמריקאית המוקדמת תולדות הכנסייה שפה: he מחבר: Joshua Yoder Millersburg, Ohio הגיליון המקורי: The Heartbeat of the Remnant, אביב 2024 עמודי המקור: 4–6 קריאת המאמר: קובץ PDF מקורי: Spring\-2024\-Remnant\_for\-the\-web\.pdf [The Heartbeat of the Remnant, אביב 2024]() ![כתבי הקודש פתוחים ודפיהם מתהפכים]() לאבות הרוחניים שלנו היה הרבה לומר על הסוגיות הרבות שעמדו בפני הכנסייה המנוניטית האמריקאית בימיהם, ועדיין נוכל ללמוד מאוסף הכתבים של מנהיגי הכנסייה והאחים הללו\. נבחן תחילה את ההרמנויטיקה של הכנסייה המנוניטית האמריקאית המוקדמת, מתוך ניסיון להפיק דוגמאות שמתוכן נוכל, כנוצרים של המאה ה‑21, ללמוד\. ראשית, הפרשנות הנכונה של הכתובים הייתה עניין בעל חשיבות רבה לנוצרים הללו מן הדורות הקודמים\. רק זמן קצר קודם לכן הם היגרו מאזור שהיה עוין ברובו, שם הועמדו ללא הרף במבחנים בענייני אמונה עד כדי מוות, וכעת עמדו בפני מערך אתגרים שונה כשהתמודדו עם שלום וחופש דתי\. נבחן כיצד התמודדו עם האתגרים הללו באמצעות בחינת כמה מדוקטרינותיהם ומנהגיהם\. ## דוקטרינת אי‑ההתנגדות עניין אחד שפירשו ויישמו היטב רבים מהכותבים המנוניטים המוקדמים הוא העיקרון והדוקטרינה של הנוצרי שאינו מתנגד באלימות\. אף כי רבים מצאצאיהם האנאבפטיסטים של ימינו עדיין מחזיקים בדוקטרינה זו במידות שונות, לעתים קרובות אין הדבר נעשה בבהירות ובכובד הראש שאפיינו את אבותיהם\. המנוניטים האמריקאים המוקדמים הבינו את אי‑ההתנגדות כהיבט יסודי בחיי הנוצרי, כפי שצריך להיות, ולימדו בהרחבה על היישום המעשי והביטוי של אי‑ההתנגדות בחיי המאמין\. המניע העיקרי שלהם לחיות בשלום וללא זדון כלפי הזולת היה הדוגמה שנתן ישוע\. המשיח המחיש את התגובה הראויה לאלימות ולעוינות: עדינות וענווה, כפי שיאה למי שנקרא שה\. ## הדגש על יסודות מכתבי הקודש גם הייתה בקרב הכותבים המנוניטים המוקדמים התנגדות נחרצת לבניית דוקטרינות על סמך כתבי אדם\. דגש זה בולט בעבודותיהם, שכן הם מצטטים את הכתובים בהרחבה\. הם ביססו את טענתם על ידי הבאת דוגמה של המשיח או באמצעות פסוק מתאים מהכתובים, במקום לבנות על קרקע חולית של דעות אדם\. אחד התחומים שבהם עשו זאת היה עניין הישועה\. ## חשיבות הישועה המעשית נוכל ללמוד רבות מהמנוניטים המוקדמים לגבי הביטוי המעשי של הישועה\. בראש ובראשונה, הישועה מוצגת כשינוי פנימי וחיצוני כאחד\. השינוי הפנימי מתחולל תחילה באמצעות פעולת רוח הקודש בחייו של החוטא הפועל מתוך רצון\. העובדה שהחוטא פועל מתוך רצון היא הבחנה חשובה\. עמדה זו עמדה בניגוד לרוב הכנסיות הממוסדות הגדולות של אותה תקופה\. אם החוטא פועל בהכרח מתוך רצון, הרי שמשתמע מכך שכל אדם יכול לקבל את הישועה מרצונו — רעיון שהוא יסודי במהותו לכנסייה של היום, גם אם לא תמיד מבטאים אותו במילים\. בזמנם של המנוניטים המוקדמים, נראה שהגזירה הקדומה כפי שלימד אותה הקלוויניזם חייבה הדגשה זו של יכולתו של האדם לבחור בחופשיות, והצורך בכך קיים גם היום\. יש גם גוון נוסף לפרשנות של "נושעים שלא מרצונם", והוא נובע מהשלכותיה של התנועה הכריזמטית ומהשפעתה על חוגי המנוניטים והאמיש\. "ישועה שלא מרצון" זו אינה עניין של גזירה קדומה, אלא מתוארת כמעט כקריאה כפויה מצד הרוח\. הדבר נצפה בכמה עדויות על ישועה, שבהן העדים סיפרו כיצד חשו בנוח לחלוטין בחיי החטא וההוללות שלהם, כאשר לפתע הוכו ונפלו כפי שקרה לשאול, ולא יכלו אלא ללכת בעקבות אלוהים ולמסור לו את חייהם\. ישנן מלכודות רבות בהבנה הדרמטית הזו של הפנייה לאמונה, ובפרט שהיא פוטרת את מי שפנה לאמונה מאחריות להחלטתו לעשות זאת\. הדבר מוביל לאי־חישוב המחיר של החיים כנוצרי, שהוא מוות לעצמי, מוות לגאווה ומוות למציאת חן בעיני בני אדם\. אם המאמין קופץ ראש אל החיים כנוצרי מבלי להביא בחשבון שעליו לוותר על כל התכונות הללו המספקות את רצונותיו האנוכיים, כיצד יוכל לגדול רוחנית אם אינו מסוגל להניח למידותיו הרעות הקודמות? אף שצורה זו של פנייה לאמונה עשויה להיות אמיתית בתחילתה, לעתים קרובות היא אינה מתקדמת מעבר לחלב של דבר אלוהים אל הבשר שממנו חייב נוצרי בוגר להיזון\. התבגרות זו של הנוצרי מודגשת בכתבים החל מאלה של מנו סימונס ועד אלה של אברהם גושלק\. חשוב גם למען הכנסייה שהמאמין יהיה מחויב בנחישות ויעסוק בצמיחה המתמדת של אמונתו\. ## כובד הראש ביחס לכנסייה טהורה נראה שמושג הכנסייה בעיני המנוניט האמריקאי המוקדם היה עניין רציני יותר ופחות אינדיבידואליסטי מאשר במצבנו הנוכחי\. זהו מצבה המצער של הנצרות בשם בלבד: הכנסייה הפכה לארגון חברתי שיש בו מקום לכל חטא ושחיתות\. ראוי שנבחן בקפידה את אופיה של הכנסייה שהמשיח ייסד ונשים לב גם לאופיין של הכנסיות האמיתיות, שלא הוכתמו בנטישת האמונה וברפיון\. אופי זה, בדומה למשיח עצמו, הוא פשוט ובו־בזמן מלא במידה מופלאה משמעות וחיוניות רוחנית\. ההיבט הראשון של הכנסייה שיש להכיר בו הוא מצבה הטהור ככלת המשיח\. גם כאן עלינו לבחון את אופיו של המשיח\. האם הוא אי־פעם נתן לעצמו מקום לחטא? האם אנו מוצאים אותו מתענג מדי פעם לזמן קצר על "תענוג מעורר אשמה"? הקורא המבין יסכים שהמשיח היה טהור כליל, וכיצד אפוא תוכל הכלה להיות אחרת, כאשר היא עתידה להתאחד עמו באופן אינטימי ונצחי? כדי לסייע לנו להשיב על שאלה כזו, נבחן את הסמל הארצי של איחוד שמיימי זה: איש ואישה המאוחדים לכל חייהם\. איחוד ארצי זה מוכר אפילו בעיני לא־נוצרים כדבר המוקדש אך ורק לשני האנשים המעורבים בו — מערכת יחסים ושיתוף הדדי שאיש מחוץ לאיחוד האינטימי אינו משתתף בהם ולעולם אינו אמור להשתתף בהם\. הדבר ממחיש בבירור להבנתנו הארצית את הלך רוחו של המשיח, שכן הנישואין הם סמל למשיח ולכלתו\. הכלה והמשיח נועדו זה לזה ואינם נותנים את עצמם לשום דבר ולשום אדם אחר\. כעת כשאנו רואים את טוהר הכנסייה, נבחן את ביטויו המעשי בקרב בני האדם שטבעם נפל בחטא\. אם עליה להיות טהורה, כיצד נוכל להיות חלק ממנה? כאן עולה הצורך בהבנה ברורה של לידה מחדש — דוקטרינה שאבות המנוניטים הללו החשיבו מאוד\. הם לימדו שהרוח מחוללת את הרחצה והטיהור הרוחניים, שיבואו לידי ביטוי בשינוי בחשיבתו ובמעשיו של המאמין\. שינוי זה עדיין מנוגד לטבענו שנפל בחטא, אך באמצעות כניעה מתמשכת וענווה עמוקה, הרוח תמלא את המאמין עד שטבע החטא יהיה הנשלט במקום השולט\. חשוב להבין, עם זאת, כי ניצחון זה על החטא מתממש כאשר המאמין מכניע את רצונו ומאפשר לרוח שליטה מלאה\. לפיכך, כנסייה טהורה היא קבוצה של מאמינים נכנעים ומלאים ברוח, שמכירים בענווה אמיתית שכוחם אינו קשור בשום צורה לזכותם האישית\. היעדר הגאווה — המושג רק בעזרתה המתמדת של הרוח — נותן מקום נוסף לטיהורו של המאמין המוכן לכך\. בדרך זו נוכל לראות את החיים הנוצריים במעשיהם היומיומיים\. ![עלה ירוק רענן המבצבץ מענף דק]() ## תורות של נצרות מעשית המעשיות שבאמונתו של המנוניט האמריקאי המוקדם ניכרה כל העת\. בספרו, “Pride and Humility,” ג'ון מ\. ברנמן טוען שמראהו החיצוני של אדם קשור ישירות לפנימיות לבו — השקפה החלה גם על מעשיו של הפרט\. יש לבנות על האמונות בישועה מרצון, בלידה מחדש ובכנסייה טהורה שנבחנו קודם לכן, כדי להבין את הלך המחשבה המנחה את קשריו של המנוניט בחיי היומיום\. לאותם נוצרים רציניים לא היה הבדל בחשיבות בין האמונה הדתית שבאה לידי ביטוי בימי ראשון לבין המעשים השגרתיים של שאר השבוע\. הדבר ניכר בהימנעותם הכללית מעניינים פוליטיים וממרכיבים אחרים בעלי אופי ארצי שהיו פוגעים באמונות שבהן החזיקו\. הדבר העמיד אותם בניגוד ישיר לרבות מן הכנסיות בימיהם, שבהן שגשגו שתי אסכולות מחשבה: האחת שחובותיו הארציות של האדם בתחום הפוליטי מבוצעות בנפרד לחלוטין מאמונתו; והשנייה שמילוי חובות אזרחיות אלו נכלל ברצון האל, ולפיכך מותר לנוצרי לעסוק בו בחופשיות\. בעיני המנוניט האמריקאי המוקדם, עמדות מסוג זה בגדו בעצם משמעותה של נצרותו: הוא היה אדם חדש, חי רק בכוחו של המשיח שזרם דרכו\. הדבר השפיע על כל היבט של חייו והנחה אותו — מעסקיו שנוהלו כך שלא ינצלו אף אחד מן המעורבים, דרך לבושו ואופן התנהגותו שהיו אמורים להתבסס על ענווה ופשטות, ועד לאופן דיבורו עם הזולת, שהיה אמור להראות דאגה כנה לשלומו הרוחני ולגורלו הנצחי\. ## מסקנה מכלול האמונות הללו של המנוניטים בתקופה הקולוניאלית היה הדוקטרינה של הדרך לגדול ולהיות משרת אלוהים בוגר, עניו וחוזר בתשובה, אך בעל עוצמה רוחנית\. הוא דחה את קסמי העולם שסביבו למען גמול נצחי שהובטח על יסוד טוהר אמונתו והתנערותו מרצון מהחטא שבו חי בעבר\. דוגמה זו, שהתממשה בחייהם של מאמינים כמותנו, צריכה לעורר בנו השראה להמשיך ולהתקדם אל תוך מלכות אלוהים, תוך מימוש אמונתנו בענווה ובתשובה\. ## הפניה לכתב העת - [כתבי הקודש פתוחים ודפיהם מתהפכים](): Adobe Stock - [עלה ירוק רענן המבצבץ מענף דק](): Belle Vie Images