# ״האם אני צריכה לספר?״

פינת הילדים

שפה: he  
מחבר: Laurel Wenger  
Dalton, OH  
הגיליון המקורי: The Heartbeat of The Remnant, קיץ 2021, מספר 2  
עמודי המקור: 18–19  
קריאת המאמר: <https://remnant.truechristian.church/he/ילדים/האם-אני-צריכה-לספר/>
קובץ PDF מקורי: Summer\-2021\-Remnant\.pdf
[The Heartbeat of The Remnant, קיץ 2021](<https://remnant.truechristian.church/he/issues/heartbeat-remnant-2021-summer/>)

![סירת משוטים משתקפת במים שקטים](<https://remnant.truechristian.church/images/articles/73def952-dd77-4a51-b030-27713e0cedd2-1.jpg>)

״בואי נשאל את אמא שלי אם נוכל לצאת לטיול עד הנחל\. אני רוצה להשתכשך במים\.״ אמרה אנג׳י לחברתה מליסה\.

״זה נשמע כיף,״ אמרה מליסה והלכה בעקבות אנג׳י אל המטבח\. בכל פעם שמליסה ביקרה אצל חברתה, תמיד היה משהו מהנה לעשות\.

אחרי שקיבלו רשות, יצאו שתי הילדות אל היום החם, הלח והשמשי\. כדי להגיע לנחל הן היו צריכות לחצות מרעה, אז אנג׳י הפרידה את חוטי הגדר ועברה דרכם\. אחר כך החזיקה את החוטים מופרדים כדי שגם מליסה תוכל לעבור את הגדר ולהיכנס למרעה העזים\.

הילדות חצו את המרעה, עברו דרך גדר נוספת ונכנסו ליער\. הן הלכו בשביל עפר אל הפלג\. הן הרימו את שולי החצאיות שלהן ונכנסו למים המבעבעים\. שתי החברות שוחחו וצחקו בזמן שהמשיכו ללכת במורד הזרם, אל מקום מיוחד בנחל שתמיד אהבו לבקר בו\.

במקום הזה אפיק הנחל היה מלא באבנים יוצאות דופן\. כשהאבנים היו יבשות הן היו אפורות, אבל כשהן נרטבו הן נעשו כחולות ויפות מאוד\.

אחרי שבילו זמן מה בהתפעלות מהאבנים הכחולות, פנתה מליסה אל אנג׳י ואמרה, ״בואי נעבור דרך תעלת הניקוז הגדולה שמתחת לכביש\.״

״כן, בואי נעשה את זה, ואז נוכל ללכת לאורך הכביש בחזרה לשביל הגישה\.״

הן יצאו מהמים הקרירים והלכו דרך היער אל תעלת הניקוז דמוית המנהרה\. הילדות עברו במנהרה החשוכה אל צדה השני, ומליסה טיפסה בזריזות במעלה הגדה התלולה אל כביש החצץ\.

פתאום הבינה שהיא לבדה\. מליסה הסתובבה וראתה שאנג׳י עדיין בפתח המנהרה, מביטה בבריכת מים\. היא הזיזה אבן, ואז צרחה וטיפסה בזריזות במעלה הגדה כדי להצטרף למליסה\. ״היה שם סרטן נהרות מתחת לאבן\!״ היא קראה\.

שולי השמלות של הילדות היו לחים מהנחל, אבל עד מהרה התייבשו בשמש החמה כשהן הלכו בחזרה לכיוון הבית\. כשהיו באמצע השביל, אמרה אנג׳י, ״רוצה להוציא את הסירה לבריכה? יש לנו משוטים שכיף להשתמש בהם\.״

מליסה חייכה בהתרגשות\. ״זה יהיה ממש כיף\!״ היא הלכה בעקבות אנג׳י אל האסם כדי לעזור להביא את המשוטים ואת חגורות ההצלה\.

הילדות לבשו את חגורות ההצלה הכתומות ודחפו את הסירה אל מי הבריכה\. עד מהרה הן חתרו אל אמצע הבריכה וישבו שם, מתבוננות במים שיוצרים סביבן גלים קטנים ואיטיים\.

״היי, אני יודעת מה כדאי לנו לעשות עכשיו\!״ אמרה אנג׳י\. ״בואי נחבוט במים עם המשוטים וניצור נתזים\. ככה\.״ אנג׳י הכתה במשוט על פני הבריכה\. מליסה עשתה כמוה והתחילה להתיז מים בצד שלה של הסירה\.

הנתזים שלהן הלכו וגדלו\. הן נהנו מאוד לראות מי מהן תצליח ליצור את הנתז הגדול ביותר\. מליסה הרימה את המשוט באוויר והכתה במים בחוזקה רבה\. כצפוי, המים ניתזו לכל עבר, אבל כשהרימה מליסה את המשוט, נשארה בידה רק הידית\. חלק הכף נשבר וצף ממש מתחת לפני המים, לצד הסירה\. היא הושיטה יד למים, הרימה את הכף השבורה והניחה את שני חלקי המשוט בסירה\.

לרגע הביטו אנג׳י ומליסה זו בזו בדממה\. מליסה הרגישה אשמה על ששברה את המשוט, ואנג׳י הרגישה רע שהציעה להן להתיז מים\.

״בואי נחזור לחוף ונחזיר את המשוטים לאסם,״ אמרה אנג׳י\. ״לא נורא שהוא נשבר\. הם ממילא משוטים ישנים,״ הוסיפה, בקול מעט מהוסס\.

מליסה חשבה שזה רעיון טוב ועזרה לאנג׳י למשוך את הסירה אל מחוץ למים\. הן הרימו את חגורות ההצלה ואת המשוטים ונשאו אותם אל תוך האסם\.

מליסה הרגישה רע, אבל לא רצתה לספר לאיש שהיא שברה את המשוט\. הן עברו ליד ערימת חבילות החציר שריחו מתוק וליד מכלאת העזים הרועשת, אבל מליסה כמעט לא שמה לב אליהן\. היא יכלה לחשוב רק על כך ששברה את המשוט ושהיא עומדת להסתיר את מה שעשתה\. המצפון שלה הציק לה, כי היא ידעה שהוריה ואלוהים רוצים שתמיד תהיה כנה ושלעולם לא תסתיר דבר\.

בדיוק כשהילדות יצאו מהאסם אל הדשא, אחיה הגדול של אנג׳י קפץ מאחורי האסם, שם הסתתר\. ״ראיתי אתכן ואני יודע מה עשיתן\!״ הוא אמר להן\. ״שברתן את המשוט\. ונחשו מה\!? עקבתי אחריכן כל הזמן, גם כשהייתן בנחל וגם ליד הכביש\. אני הולך לספר לאמא ששברתן את המשוט\.״ הוא חייך ורץ לעבר דלת המרתף, ונעלם בתוכה\.

אנג׳י ומליסה קצת התרגזו על כך שהוא התגנב סביבן וצפה בהן \(זו לא הייתה הפעם הראשונה שעשה זאת\)\. אבל באופן מוזר, מליסה הרגישה הרבה יותר טוב\. היא כבר לא הייתה צריכה לדאוג שמישהו יגלה שהיא שברה את המשוט, כי מישהו כבר ידע\. כשהוריה של אנג׳י שמעו על המשוט השבור, הם סלחו למליסה על ששברה אותו\. מליסה תמיד שמחה מאוד שבסופו של דבר הדבר לא נשאר סוד\.

![משוטי עץ בלויים ושבורים מונחים על קרשים](<https://remnant.truechristian.church/images/articles/73def952-dd77-4a51-b030-27713e0cedd2-2.jpg>)

<aside class="translation-notice" data-translation-notice="ai" lang="he" dir="rtl" role="note">
  <p>מאמר זה תורגם באמצעות בינה מלאכותית של OpenAI (מודל: gpt-6-luna) וטרם נבדק בידי אדם. המקור באנגלית הוא הגרסה המוסמכת. במקרה של ספק לגבי המשמעות, יש לעיין במקור באנגלית. <a href="/en/children/do-i-need-to-tell/" data-source-article-id="73def952-dd77-4a51-b030-27713e0cedd2" hreflang="en">המקור באנגלית</a></p>
</aside>

## הפניה לכתב העת

- [סירת משוטים משתקפת במים שקטים](<https://remnant.truechristian.church/images/articles/73def952-dd77-4a51-b030-27713e0cedd2-1.jpg>): Unsplash\.com
- [משוטי עץ בלויים ושבורים מונחים על קרשים](<https://remnant.truechristian.church/images/articles/73def952-dd77-4a51-b030-27713e0cedd2-2.jpg>): Adobe Stock
