# האין לכך סיבה? תורות המקרא שפה: he מחבר: by Lee Rufener Athens, WI הגיליון המקורי: The Heartbeat of the Remnant, אביב 2022, מספר 1 עמודי המקור: 11–13 קריאת המאמר: קובץ PDF מקורי: WEB\-Spring\-2022\-Remnant\.pdf [The Heartbeat of the Remnant, אביב 2022]() *ודוד אמר: מה עשיתי עכשיו? האם אין לכך סיבה? –שמואל א׳ 17:29\.* סיפורם של דוד וגוליית התרחש לפני יותר משלושת אלפים שנה, ומאז הוא אהוב על צעירים ומבוגרים כאחד\. יש משהו במצבו של האנדרדוג שכולנו מזדהים איתו\. אולי בתת־מודע אנו רואים את עצמנו במצבים כאלה, ומקווים בסתר שיבוא יום שבו גם לנו ״יאיר המזל״ בדרך דומה\. למרבה הצער, הצלחה אקראית מעין זו נראית שייכת יותר להפקה הוליוודית מאשר לחיים האמיתיים\. אנו רואים רק את העימות בין הצעיר לזקן, בין הרועה ללוחם, ובין כלי הנשק הצבאיים הכבדים לקלע\. אולם היו כמה עקרונות יסוד שדוד אימץ בצעירותו והפכו אותו למועמד מבטיח להצלחה\. אלא שלעיתים קרובות הם אינם זוכים להכרה, משום שאנו אוהבים ניצחון רומנטי המגיע בשיא העלילה\. אם תמונתנו היחידה על עצמנו נובעת מן המראה החברתית שסביבנו, תיווצר בנו תפיסה פנימית מעוותת, בדומה לעיוות שאנו רואים כשאנו מציצים במראה מעוותת ביריד\. דעותיהם ותפיסותיהם של האנשים בסביבתנו מציירות לא פעם לנגד עינינו ובאוזנינו תיאור מגושם ומסולף של דמותנו\. לעיתים התיאור חיובי באופן בלתי מציאותי, והוא מרומם אדם בעיני התקשורת אף שכמעט אין בו תכונות גבורה\. זירת הספורט היא כנראה הדוגמה הבולטת ביותר לכך\. משבחים אנשים שרצים, זורקים או קולעים טוב יותר מכולם\. אבל כישרון ספורטיבי מוסיף מעט לערכם האנושי האמיתי והטהור\. הצד השני של המטבע הוא שפע עצום של מסרים שליליים ומשפילים, המבקשים לסכל כל ניסיון\. הערות כאלה ניתכות בשפע מפי הורים לחוצים, אחים חסרי ביטחון, מנהלים מתוסכלים ועוד מכרים רבים הנאבקים למצוא את זהותם בחברה של ״הישרדות המתאימים ביותר״\. המסרים משני המחנות הללו מנותקים ואינם מידתיים\. לשמוע שאתה נהדר לעולם לא יהפוך אותך לגדול, כשם שמטח של עלבונות לא יהפוך אותך לעניו\. למרבה הצער, רבים מאיתנו מאפשרים לעיתים קרובות להשלכות הלא־מידתיות האלה להשפיע על מחשבותינו ולהתוות את דרכנו\. המתנה הנעלה והעדיפה ביותר שניתנה לאנושות על פני יתר הבריאה אינה מצויה ביכולות הגופניות, אלא בתבונה\. אפשר לאמן את בעלי החיים הנבונים ביותר להיות אחראיים, אך הם אינם יכולים לבחור את האימון או לכוון אותו\. אולם אנו, בני האדם, יכולים לכתוב לעצמנו תוכניות חדשות, שאינן תלויות כלל באינסטינקטים שלנו או באימון שקיבלנו מסביבתנו\. מי מאיתנו שחיים באופן טבעי בהתאם לאינסטינקטים ולהתניות שלנו כמעט שלא יתעלו מעל ממלכת החי\. אך מי שיפעילו ויפתחו את המתנות האלה ימלאו באופן ייחודי את התפקיד שאלוהים ייעד להם במפגשם עם הענקים\. זמנו ומעמדו של דוד היו ייחודיים, אך העקרונות שאימץ היו אוניברסליים\. אילו יכולתי ללמד את הכלב שלי לשיר יודל, היה בכך כדי להוכיח שכלבים יכולים ללמוד לשיר יודל ולפתוח אפשרות שגם אחרים יעשו זאת\. בדומה לכך, אילו דוד הביס את גוליית בנס בלבד, לא הייתה לנו תקווה אלא לשבת ולחכות שאלוהים יעשה זאת גם עבורנו\. אבל אם העקרונות הם שעמדו ביסוד הניצחון, יש לנו דוגמה ללכת בעקבותיה ומעלה טובה לרכוש כדי להשתמש בה בשדה הקרב שלנו\. כשדוד קם השכם בבוקר ההוא ונטל על שכמו את צרור התבואה, הלחם והגבינה כדי להביא אותם לאחיו, לא היה לו מושג מה יביא עמו היום\. ה׳ היה רועהו, ולא חסר לו דבר, אך כשהגיע למקום נדהם מן המראה\. שני הצבאות ניצבו על הרים מנוגדים והיו במבוי סתום\. אם תוריד את כל צבאך לעמק ותילחם באויב העומד מעליך במעלה ההר, תהיה בנחיתות עצומה — סיכון שאף אחד מן הצדדים לא היה מוכן לקחת\. לכן הציעו הפלשתים דרך לחימה מקובלת, שלפיה שני לוחמים יתמודדו בעמק, כך שלא יהיה יתרון לאף צד\. אך בין הפלשתים היה ענק שהטיל אימה על צבא ישראל\. כשדוד בירר מדוע איש אינו מתייצב מול נאצותיו המבזות והמחללות של הכופר, הוא ננזף קשות בידי אחיו הבכור: *…ואליאב כעס על דוד ואמר: למה ירדת לכאן? ועם מי השארת את מעט הכבשים ההן במדבר? אני מכיר את גאוותך ואת רוע לבך, כי ירדת כדי לראות את הקרב\. ודוד אמר: מה עשיתי עכשיו? האם אין לכך סיבה? –שמואל א׳ 17:28\-29\.* *כשאנו מביטים אל ישוע, מכונן אמונתנו ומשלימה; **אשר למען השמחה שהוצבה לפניו** נשא את הצלב, בז לבושה, ויושב לימין כיסא אלוהים –עברים 12:2\.* כשלאדם ניצבת מטרה לנגד עיניו, הוא יכול לשאת כמעט כל דבר\. יש הנושאים בעמל למען כתר מתכלה\. שאול המלך הציע עושר פטור ממס ומעמד של חתן המלך, אך הנדוניה הארצית לא משכה מתנדבים\. בעוד שהמחשבה על מעמד ארצי לא אמרה דבר ללבו הרך של דוד, לעגיו המחללים של גוליית הציתו בו אש קנאה, והוא צעד קדימה באמונה\. אבל אמונה אינה רק גחמה שאפשר לנפח במשאבת אוויר רגשית\. *כי כשם שהגוף בלי הרוח מת, כך גם האמונה בלי מעשים \[פעולה\] מתה –יעקב 2:26\.* וכך, כשהמטרה ברורה לנגד עיניו ואלוהיו לצדו, דוד מציע להילחם בגוליית\. וכך יצא דוד לדרך ופעל על פי עקרונות אלוהיים וטהורים… **מצפון אכפתי** שוכן בנפש האדם וקובע מה חשוב לנו\. רבים חושבים שתפקידו היחיד של המצפון הוא להגביל ולהנחות\. אך המצפון האנושי נברא גם לפעול בכיוון ההפוך\. כשאנו משוכנעים שמשהו טוב ונכון, אנו חותרים אליו בהתלהבות\. תומס אדיסון אמר שגאונות היא אחוז אחד של השראה ותשעים ותשעה אחוזים של יזע\. גם אם הדבר נכון למדי, אין ספק שההשראה חייבת לבוא תחילה\. שאיפותיו של יעקב לרחל גרמו לו לשכוח את שבע שנות העבודה\. חתירתו של אדיסון להמצאת נורה מוצלחת גרמה לו לשכוח את אלפי הרכיבים שכשלו\. אדישות חסרת אכפתיות היא ההפך, והיא תוצאה של מצפון קהה\. דוד השתומם מכך שקריאות הנאצה המחללות של גוליית לא עוררו את צבא אלוהים לפעולה\. *תן לאדם סיבה לחיות, והוא ימצא את הדרך –ניטשה\.* ויקטור פרנקל, שהיה אסיר בשואה במחנה ריכוז נאצי, נשלח לעבוד במחלקה במחנה שבה גססו אסירים מטיפוס\. הוא הבחין שכאשר אדם איבד תקווה, המוות לא איחר לבוא\. בדומה לכך, אצל רבים מבני דורנו, כשנעלמת התקווה לרווח אישי בתוך המאבק, נעלמת גם התשוקה להתגבר\. כיום רוב העובדים מודאגים יותר ממשכורתם מאשר מעשיית עבודה טובה וראויה\. לעיתים קרובות, כשאדם מאבד את רגשותיו כלפי אשתו, הוא מאמין שאינו מסוגל לאהוב אותה; אך אדם שמצפונו בריא ביחס לעקרונות אלוהים ינהג כלפיה באהבה, בלי קשר לרגשותיו או לתגובתה\. המצפון מעורר את המטרה ומלבה אותה, ובכך מניח את היסוד לפעולה נלהבת\. **דמיון כן** שייך לתחום הרוח ומונע בידי המצפון שלנו\. *הצורך הוא אבי ההמצאה –לא ידוע\.* יש שמחכים שהחיים יתגלו לפניהם, ואחרים ממציאים אותם תוך כדי תנועה\. אין זו רשות לטעון לאידיאלים כוזבים\. חתירתו של דוד כנה, שכן התקשורת שסביבו לא עיוותה את תפיסתו\. הוא הצליח להתמודד עם חיות הפרא \(אריה ודוב\) בגבעות בית לחם, ובעזרת אלוהים אינו חושש להתעמת עם אדם \(לוחם מנעוריו\) בעמק האלה\. כששאול מסכים בעל כורחו להצעתו של דוד, הוא מבקש לחמש את הנער כנהוג בעולם\. אף שאולי היה זה כבוד ללבוש את שריון המלך, דוד לא הסכים: *…איני יכול ללכת עם אלה, כי לא ניסיתי אותם\. ודוד הסיר אותם מעליו –שמואל א׳ 17:39,* ובחר במקומם חמש אבנים\. לדעת מה אחרים עושים ולדעת מה עליך לעשות אינם בהכרח אותו הדבר\. אמונותיו המפוחדות של צבא ישראל היו מושרשות במערכת ערכים אלילית\. גוליית לא היה הבעיה, אלא הפחד חסר האמונה וההנחה שעליהם להילחם לפי כללי העולם\. מי שמאמצים מטרה אמיתית וראויה בוודאי ימצאו את הדמיון הדרוש כדי לחתור אליה\. גוליית הניח מאליו שהקרב יתנהל לפי תנאיו שלו\. הוא נעלב וזעם וקרא: *…בוא אליי, ואתן את בשרך לציפורי השמיים ולחיות השדה –שמואל א׳ 17:44\.* כענק, מהירות וזריזות אינן הצד החזק שלו, ולכן הוא מצווה על דוד לבוא אליו\. אך גוליית העריך בהפרזה גסה את יכולותיו שלו והמעיט בערכו של יריבו\. לפי כמה הערכות, בקצב של שישה או שבעה סיבובים בשנייה היה לקלע של דוד כוח עצירה של אקדח בקוטר 45 מ״מ, וידו של קַלָּע מיומן *…יכלה לקלוע אבנים בדיוק של כחוט השערה ולא להחטיא –שופטים 20:16\.* לא היה נדיר שהם הצליחו לפגוע בציפורים במעופן\. בחורבות עתיקות נמצאו מלקחיים שלפי ההשערה שימשו את הצבא להוצאת אבנים שנתקעו בגופם של חיילים פצועים\. אילו הייתה לגוליית חנית ולדוד אקדח, לא היינו ממהרים כל כך להאמין שהאיש הגדול יותר נהנה מן היתרון העיקרי\. **פעולה נאמנה** היא בלתי נמנעת כאשר גופנו נתון למרותם של הנפש והרוח, והן נתונות להכוונת רוח אלוהים\. אז אנו חופשיים לפעול שלא על פי טבענו והשפעות אחרות\. כאשר תשוקותיו התאוותניות של הגוף בן התמותה שולטות בלבנו ובשכלנו הפנימיים, אנו מובסים עוד לפני שצעדנו צעד אחד לעבר האויב\. ככלים שאלוהים עיצב, בעלי בחירה מוסרית חופשית, ניתנה לנו היכולת האלוהית לבחור את דרך פעולתנו\. יש הסבורים שפעולה יזומה פירושה רק להיות הראשונים לפעול\. אך יוזמה לבדה לא תכשיר אותנו לניצחון, כשם שלא הועילה לבני סקווה\. הרצון לשלוט אינו נעלה מזעמו חסר הרסן של גוליית, שביקש להשמיד את הצעיר החצוף הזה\. האדרנלין שלו זרם בעודו בז לנעוריו של דוד, ממהר להסיק מסקנות, נעלב בקלות ומתפלא על בורותם של אחרים\. אך דוד לא נשא שליחות תגובתית כזאת\. מטרתו הייתה שכל הארץ תדע שיש אלוהים בישראל\. *וכל הקהל הזה ידע שה׳ אינו מושיע בחרב ובחנית… –שמואל א׳ 17:47\.* פעולה נאמנה צריכה להתמקד במסירת מה שיש לך, ולא בהשגת מה שאין לך\. אם החיים מזמנים דאגות שאיננו יכולים לשנות, אין טעם להקדיש להן את תשומת לבנו\. יוסף לא יכול היה לשנות את קבלת הפנים של אחיו, את תרמית אשת אדוניו, את בידודו בכלא או את אשליית שר המשקים\. אמונתו של רועה הצאן מלמדת אותנו להפסיק לקונן על מה שאנחנו ***רוצים להיות*** ולהתחיל להיות מה שאנחנו ***צריכים להיות***\. עלינו להפסיק לחפש נס ולהתחיל לחפש הזדמנות\. העניין אינו בהתגברות על סיכויים קלושים ביותר, אלא באופן שבו אנו מגיבים לפקק תנועה, לילד סורר, ללקוח זועם או לבן זוג תובעני\. העניין הוא לאמץ מטרה גדולה דיה כדי לרסן תגובה אנוכית ולעורר יוזמה אוהבת\. מדוע טייסי קמיקזה יפנים היו מוכנים למות למען מטרה אבודה במלחמת העולם השנייה? מדוע טרוריסטים מוסלמים מפוצצים את עצמם? מדוע כמרים ונזירות קתולים נודרים נדרי פרישות ועוני? האם אין לנוצרי מטרה רחבה ועמוקה יותר מן הענקים של העולם הזה? האם אין מטרה שמעוררת את דמיוננו ומקדשת את פעולותינו? או שמא אין אפילו מטרה אחת שהופכת את עבודתנו השגרתית לאפיק של חסד בשירותו של מלך היקום? כיצד הייתה ההיסטוריה משתנה אילו ישי היה מבלה את שנות פרישתו כמו זקני דורנו? אלוהים מכניע ענקים באמצעות הכלים שאנו מוסרים לו — מהמחט של טביתא… ועד יתדה של יעל, מסירות עסקו של זבדי… ועד לבני חיקו\. לשמגר היה מלמד בקר; לדוד היה קלע; לטביתא הייתה מחט; לרחב היה חוט; לשמשון הייתה עצם לחי; למשה היה מטה; למרים הייתה משחה; וכולם שימשו למען אלוהים\! ![רועה מוביל עדר בעמק הררי וסלעי]() ## הפניה לכתב העת - [רועה מוביל עדר בעמק הררי וסלעי](): Unsplash\.com